היסטוריה פוליטית של זמננו: דרום אפריקה – רב תרבותיות במבחן
המקרה המורכב ביותר. בדרא"פ יש בעצם שתי אוכלוסיות לבנות. מלחמת הבורים פורצת באיזור קייפטאון (דרום-מערב) בין הבריטים לבין הבורים (אפריקנרים). הבורים מתחילים לזוז לעבר צפון מזרח, שם מקימים את מדינת אורנג' החופשית, לכיוון יוהנסבורג.
בשלב מסוים מתגלה ביוהנסבורג זהב, ושוב הבריטים מתחילים להגיע לשם. מבקשים מהבורים לתת להם מעמד אזרחי שם, הבורים לא מסכימים ונפתחת מלחמת הבורים השנייה, העיקרית. המלחמה נמשכת כמעט 3 שנים אכזריות. בסופו של דבר הבריטים מנצחים אחרי הרג הדדי גדול. הבריטים מקימים את ברית אפריקה הדרומית תחת השלטון הבריטי.
זכות הבחירה ניתנת ללבנים, חוץ ממעט איזורים שבשליטת הבריטים. החלוקה הגזעית המקובלת עד 94 דיברה על אוכלוסיה לבנה (הכתמים הצהובים – בעיקר ליד הערים), ה"צבעוניים, – צאצאים מעורבים, והשחורים.
כל שנות ה-20 יש מאבק בין האנגלים לבורים. המנהיג הבריטי יאנס מץ הוא המנהיג הליברלי יחסית של דרא"פ אז, במלחמת העולם השנייה רוצה לתמוך בבריטים, אך הבורים רוצים לתמוך בגרמנים.
ב-48 מוחלף המשטר הליברלי יחסית של מאץ, ועולה משטר האפרטהייד של המפלגה האפריקנרית. כבר לפני כן יוסד הקונגרס הלאומי האפריקאי, קונגרס לאטרנטיבי לשלטון הלבן, שהיו חברים בו שחורים. אסור בילוי משותף, מגורים, נישואים וכו'. השלטון מוחרם על ידי הקהילה הבינלאומית, ובריטניה מנתקת את דר"אפ מהכתר הבריטי.
ב-971 כדי למתן את הלחץ, השלטון מנסה להקים שורה של מדינות שחורות עצמאיות, כדי לטעון שנותנים לשחורים להגר ל- homelands. מעין מדינות דמה בהן לכאורה יש עצמאות שחורה ,ולשם גירשו את השחורים בהמוניהם מאיזורי העיר הגדולות. גם היום ליד כל עיר שחורה יש מעין ערי פליטים ענקיות של שחורים.
המהומות מתחילות להחריף וב-76 יש את המהומות הגדולות המפורסמות בסוויטו, פרבר שקרוב ליוהנסבורג, עיר פחונים ענקית של יותר מ-2 מליון אנשים. אז יש את המאבק של מנדלה שזוכה לתמיכה בינלאומית.
86 – מוכרז מצב חירום, יחד עם חרם בינלאומי ואין טיסות לשם. הנשיא האפריקנר מעניק זכות בחירה לשחורים, ובאמת ב-94 יש בחירות חופשיות, בהן מנדלה עולה לשלטון ומבוטל משטר האפרטהייד.
94-99: מוקמת ועדת האמת והפיוס, שהוקמה כדי לנסות לאחד את השברים. ניסיון למתוח קו על כל ההיסטוריה. ניסתה לתת לאנשים אף אפשרות להתוודות על חטאיהם בלי לעמוד לדין. הועדה הצליחה באופן מסוים. מחוקקת חוקה רב-תרבותית מאוד מתקדמת. למשל, מכירים ב-11 שפות כשפות רשמיות. יש את ביטוי "לאום הקשת".
המציאות הרבה יותר קשה. בעיקר מהתקופה של מבקי, שהחליף ב-97 את מנדלה. דרום אפריקה הופכת להיות עם רמת הפשע הגבוהה בעולם. יש הגירה המונית של לבנים. גם האיידס פושט בה. מבקי מסרב להכניס את קוקטיל התרופות נגד האידס, בטענה שנגיף ה-HIV הוא קונספירציה. הוא גם מסרב לגנות את מוגבה בזימבבווה. האכולוסיה השחורה נשארת במעמדות הנמוכים, והשלטון קצת תמהוני.
ב-2008 נבחר זומה, ומוקמת ברית בינו לבין האופוזיציה שמייצגת את הבורגנות הלבנה בעיקר. הקונגרס הלאומי האפריקאי היא מפלגה דומיננטית מאוד (דומה למפא"י) אך בכל זאת יש כבר קצת ערעור עליה.
דרום אפריקה מנסה להיות אלטרנטיבה לזימבבווה. לא נכריז על הלבנים כאויבים. היה ניסיון להשאיר את האוכלוסיה הלבנה, בניסיון למנוע מדרא"פ להתמוטט. לא בטוח שהניסיון הרב-תרבותי הזה עובד. למעשה זוהי מעין מדינת עולם שלישי בציפוי מערבי.
