היסטוריה פוליטית של זמננו: הקולוניאליזם בזימבבווה
ההתיישבות התחילה בזימבבווה בסוף המאה ה-19. יש שם זהב, הגיעו בעיקר בריטים. ב-1922 יש משאל עם בקרב האזרחים הלבנים, שמצביעים להקים דומיניון, חבל אוטונומי תחת הכתר הבריטי, שנקרא רודזיה הדרומית.
53 – מתחיל תהליך של דה-קולונליזציה, מוקמת פדרציה שכוללת את רודזיה הצפונית והדרומית. מחליטים שהמצביעים יהיו בעלי השכלה ורכוש, והכנסה קבועה. השחורים לכן לא יכולים להצביע, למעשה.
64 – רודזיה הצפונית וניסלנד מקבלות עצמאות, הופכות להיות מלווי וזמביה.
ברודזיה הדרומית המצב יותר מורכב – כי יש אוכלוסיה לבנה, כ-10% מהאוכלוסיה. בבחירות זוכה אדם בשם איאן סמית'. הוא דורש לקבל עצמאות כמו יתר המדינות. הבריטים מוכנים לתת עצמאות בתנאי שתהיה הצבעה לכולם, גם לשחורים. סמית' לא מסכים, ומכריז על ה-UDI – הכרזת עצמאות חד צדדית. יותר מכך – היא מכריזה על עצמאות כמדינה שהיא חלק מהכתר הבריטי (המלכה מוכרזת כשליטה). אף מדינה לא מכירה בכך.
1970 – בגלל החרם הבינלאומי מכריזה על עצמה כרפובליקה ולא קשורה לכתר הבריטים. אך מתחילה להיות בעיה – השחורים מתחילים לצבור השכלה ורכוש והאיזון מתחיל להדרדר. פורצת מלחמת גרילה וטרור. הגדולה – מליציה בראשות רוברט מוגבה. פיגועי טרור, חטיפות מטוסים – שביחד עם החרם הבינלאומי מכריח את הלבנים להיכנע.
ב-79 לראשונה יש בחירות חופשיות כלליות, אך נאסר על הארגון של מוגבה להשתתף. זו הייתה השנה השקטה היחידה. עולה מנהיג שחור, והוחלט ששליש בפרלמנט ישמר לאוכלוסיה הלבנה (לא פורפוציוני). אבל, מוגבה וארגוני השחרור לא מסכימים לשתף פעולה בשל כל אלה, וחוזרות המהומות והפיגועים.
לאחר ועידת שלום בלונדון עוד פעם בחירות כלליות. מוגבה משתתף וזוכה בבחירות, ב-1980 מוקמת זימבבווה העצמאית. בסוגריים, אפשר לומר שלא תמיד שהדה-קולוניזציה תהיה קיצונית, כי מכאן מתחילה הדרדרות של המדינה. מוגבה עושה חגיגות עצמאות ראוותניות, אך במהלך כל שנות ה-80 הוא כמובן זוכה שוב ושוב בבחירות, בבחירות שמהימנותן מפוקפקת. בעצם הוא הופך לשליט יחיד, משנה את החוקה, ומתחיל דיכוי וטרור כלפי כל סוג של אופוזיציה.
עד 96 מתחילות מרידות של סטודנטים כנגד הדיכוי והשחיתות של מוגבה, והוא מתחיל להרגיש שהשלטון שלו מתערער. לכן החליט לשוב לסיפור שאנחנו נגד הלבנים. השלטון מתנכל נגד החוואים הלבנים, דבר שמוביל להגירה המונית שלהם
כתוצאה מאובדן החוות, שטחים שלמים של חוות שנשרפו, המדינה שנקראה "סל התבואה של אפריקה" הופכת להיות מדינה מוכת רעב לחלוטין. ב-2000 מוגבה רוצה לעשות עוד שינוי בחוקה כדי להבטיח את שלטונו, ומנהיג האופוזיציה צוונגה-ראי מצליח לנצח במשאל עם.
כנקמה מוגבה משלח יחידות בחוואים הלבנים ומתחיל להתעמר גם באופוזיציה השחורה מבית.
ב-2005 מוגבה שוב חושש מהפיכה. מסביב לבירה יש מחנות פליטים, ורוברט מבצע את אחד הגירושים הגדולים מאז מלחמת העולם השנייה, ומגרש 700 אלף אנשים מהבירה. חושש שבפרפברים תהיה תסיסה חברתית.
מוגבה מלאים את כל אדמות המדינה, והמדינה זוכה לסנקציות בינלאומיות. גורם למחסור חמור בדלק ומזון.
המדינה גם מוכת איידס (30%). יש אינפלציה גבוהה ביותר. למרות כל אלה יש ב-2007 חגיגות המוניות למוגבה.
ב-2008, נערכו בחירות, ולמרות מסע טרור והפחדה, באופן מפתיע – לא התפרסמו תוצאות לבסוף. השמועות אומרות שראש האופוזיציה ניצח, אך התוצאות לא פורסמו משך 3 חודשים. לבסוף נאמר שאכן ראש האופוזיציה ניצח, אך בהפרש קטן וצריך סיבוב שני. בסיבוב השני שוב יש מסע טרור ועינויים, ומוגבה נבחר.
כל המדינות קיבלו את בחירתו של מוגבה. רוסיה וסין החליטו להטיל וטו על ההחלטה לגנות אותו במועצת הביטחון, כי לדבריהן אין בעיה בהליך הבחירה שלו.
לבסוף צוונגה-רי נכנס כראש ממשלה לצד מגובה כנשיא, אך באופן מפתיע לאחר זמן לא ארוך הוא עבר תאונת דרכים ונפצע קשה.
גם זה מצביע על כך שדה-קולוניזציה מביאה לעיתים את האוכלוסייה המקומית למצב רע מאוד.
זימבבווה היא דוגמא למשטר דכאני ורודני, אך כזה שמשתמש ברטוריקה של שחרור לאומי, דה-קולוניזציה וכו'. למדינות אפריקאיות אחרות גם קשה לצאת כנגד מדינה זו בגלל השימוש ברטוריקה של שחרור האדם השחור. הרטוריקה הזאת משכנעת רבים.
