היסטוריה פוליטית של זמננו: המהפכה הבולשביקית ברוסיה
לקומוניסטים תורתו של מרקס אינה מתווה דרך אופרטיבית איך לבצע את המהפכה (בכוח, או שיתגלגל באופן דטרמיניסטי) – פער בין האידיאולוגיה לבין הפרקטיקה. דבר שני שמאתגר אותם – רוסיה לא עברה תהליכי מודרניזציה, בעוד שמרקס דיבר שקודם יהיו תהליכי תיעוש. עוד דילמה – האם צריך לאחד את כל פועלי העולם, או שאפשר להתחיל מרוסיה, וזאת בעוד שהיא לא מתאימה לפי מרקס למהפכה פועלית.
לנין במלחמת העולם הראשונה היה מאוד מיואש, והאידיאולוגיה הקומוניסטית עומדת בפני בעיה גדולה כאשר כל הפועלים אינם מתאחדים אלא נלחמים אחד בשני. דווקא אז, וגם לאור בעיות הרעב והקושי לספק את צרכי החיילים והאוכלוסייה, מתרחשת מהפכת פברואר, שקורית לפני מהפכת אוקטובר (לאור שביתות וכו'). השלטון של הצאר מוחלף בשלטון שהוא בהתחלה מעין ליברלי-טוטליטרי, ביניים (הנסיך מלבוב). התקופה מתאפיינת בעיקר באנרכיה, התמוטטות של החזית הרוסית, חיילים שעורקים מהצבא. את המצב הזה מנצלים הבולשביקים.
הבולשביקים דווקא היו אז המיעוט בקבוצה הסוציאליסטית. אבל הם היו מאוד מוכווני מטרה, ומאוחדים – כאשר המנשביקים – שהיו הרוב, נחלשו מאוד, כיוון שפורצת מלחמת העולם הראשונה חלקם נטו ימינה ורצו להתגייס למען רוסיה. לנין לעומת זאת עומד בדעתו שאין להתגייס לטובת רוסייה.גם אחרי מהפכת פברואר עולה אותה הדילמה, המנשביקים תוהים אם להצטרף לרוסיה הצטאריסטית אך הבולשביקים אינם מתלבטים. וכך, למרות שלא היו הרוב, באוקטובר הם משתלטים על מרכזי השלטון, ועל ארמון החורף בפטרוגרד.
לאחר המהפכה הבולשביקית טרוצקי ולנין עובדים ביחד באופן מאוד מוכוון מטרה. השתלטות על קומיסרים ביחידות הצבאות, על מוקדי תקשורת ותעמולה שמטיפים לאידיאולוגיה בולשביקית מוחלטת. ביטול הכנסייה הרוסית. צו השלום. הצו על האדמה – הפקעת הקרקעות מהאצולה והכנסייה. הבולשת הבולשביקית חודרת לכל פינה. שלטון של טרור וגם של שטיפת מוח אידיאולוגית – כך הם מצליחים לאט לאט למצב את השלטון שלהם אחרי מהפכת אוקטובר. הדבר חשוב כי יש כאן דוגמא של מיעוט קטן שמצליח להשתלט בגלל שהמסרים שלו ברורים וזוכים לפופולאריות, ומכיוון שהרשויות הבולשביקיות יודעות לדכא כל פעילות אופוזיציונית, ומצד שני יודעת גם להפריט את האידיאולוגיה הנוקשה המרקסיסטית.
אחרי ההתבססות הזאת האסיפה הלאומית שוב מתכנסת בינואר, שם הבולשביקים רואים שבמצב העניינים הנוכחים הם אינם יכולים למלא את מטרתם. אז הם מפזרים את האסיפה הלאומית והשלטון הבולשביקי הופך להיות בלעדי.
גם באוקטובר המהפכה הבולשביקית נעשית כאילו תוך כדי החלטה דמוקרטית של הקונגרס של כל המפלגות הסוציאליסטיות, למרות שלמעשה ההחלטות מועברות באופן מהיר וללא דיון, כדי לתת מעין כסות דמוקרטית למהפכה אלימה. גם שלטון שעושה מהפכה אלימה, רוצה לדאוג למראית עין של דמוקרטיה, שמהלך לגיטימי. כן בולט תהליך הדמוקרטיזציה ושלטון ההמון.
במלחמת האזרחים שאחרי מהפכת אוקטובר גם היא מבטאת את החוזק שבלהיות מאוחד. למעשה, הצבא האדום הבולשביקי הוא מיעוט מול הרבה כוחות אנטי –בולשביקים: הימין האריסטוקרטי, שכבת הביניים, המנשביקים או המפלגות הסוציאליסטיות האחרות שזכו במירב הקולות. הימין והשמאל המתונים אינם מסוגלים לשתף פעולה כדי כוחות רדיקליים משמאל ומימין. מזכיר תקופות אחרות של עליית היטלר לשלטון, למשל. כל המחנה הלא-בולשביקי מפוצל, ויוצא שהבולשביקים אחרי מלחמת אזרחים עקובה מדם מבססים את שלטונם.
הצו על האדמה מתיר בצורה כזאת או אחרת לאיכרים לעבד את אדמותיהם. היא יוצרת רעם עצום ברוסיה. תהליכי הדיכוי גורמים לכך שהפועלים מתחילים להיות האופוזיציה הראשונה לממשל הבולשביקי (מרד המלחים – 1921, שהיה אחרי המלחמת האזחרים, שעזרו לבולשביקים לעלות לשלטון, מורדים בהם עכשיו), שהיה אמור לפעול לטובתם.
לנין מחליט לעשות שני דברים עיקריים: ביטול כל המפלגות, ואיסור התארגנות אופוזיציונית, כל התאגדות של יותר משני אנשים ביחד. כל הדיונים חייבים להיות מול המפלגה, באופן אינידיבידאולי. כמובן לא מותיר סיכוי לשום ביקורת. דבר שני – הרעב הגדול גורם ללנין להבין שהוא מאבד את הלגיטימציה דווקא אצל אותן אוכלוסיות שאמור לייצג – הפועלים, האיכרים. עושה את תוכנית הענק שלו, שמתירה לאיכרים לעבד באופן מצומצם את אדמתם ולהרוויח ממה שמגדלים. ויתור על הרעיון המרקסיסטי שמתנגד לרכוש פרטי. מבין שהתודעה שבה איכר מעבד את אדמתו – תגרום לו לעבד אותה יותר טוב. ויותר על עקרון מרקסיסטי מהותי, אך מחליקים את זה בשביל שיהיה אוכל.
אכן המצב הכלכלי התייצב פחות או יותר. סטלין החל בקולקטיביזציה שלו, שהיה קשור בהגליות ודיכוי פוליטי, מביא את התוכנית הזאת של לנין לידי סיום.
