הסמכות אצל הרמב"ם והמחשבה המדינית היהודית המאוחרת

הסמכות אצל הרמב"ם והמחשבה המדינית היהודית המאוחרת

מחשבה מדינית יהודית – סיכומים

שני דגמים של אפיון סמכות המנהיג אצל הרמב"ם:

• הדגם המאחד (מורה נבוכים, פרק א' ט"ו): מאחד את חיי המשילה עם חיי עיון.

א.      פרשנות משל סולם יעקב (יהוד משל המערה האפלטוני): התכלית היא חיי עיון, אחרי ההגעה לשיא => חייבים לרדת חזרה לעם.

ב.      הדגם המאחד הוא הדגם האידיאלי – רק אצל משה לפי הרמב"ם.

ג.        ברמן (מאמר על המנהיגות המדינית) –  Initatiu dei –'דימוי/חיקוי אל' על פי המאמר (אל=> עולם) כמו ש- (נביא=>חברה-מדינה).

• הדגם המפריד (משנה תורה- הלכות מלכים, הלכה א' ו-ג'): חיי משילה: הפרדה בין חיי העיון לחיי המשילה

ד.      רוחני: חיי עיון – רבי עקיבא. רבי עקיבא היה נושא כליו של בר-כוכבא.

ה.      חיי משילה – בר-כוכבא. גם המלך מעיד על עצמו שהוא כפוף לתורה (הלכה ט').

ו.        הדגם המפריד הוא הדגם הריאלי.

ז.       גוף בעל שתי ראשים שצריך לעבוד בהרמוניה: מלך ונביא על ידו, פרנס ורב לידו.

"שבעת טובי העיר"

• ·         גבולות הסמכות ומחויבות הציות.
• ·         המקרה הראשון (סוגיית קביעת המועדים – רבי יוהושוע מול רבן גמליאל) – החלטה להכפיף את סמכותו למי שמחליט (למרות שהוא חושב שהוא טועה).
• ·         המקרה השני (סוגיית תנורו של לחנאי) – חוקי האנושות מתנהלים על פי תפיסת עולם. (הר"ן).

בעייתיות מקור הסמכות

• שלמה תמך בתחתונים ובעליונים.
• הרמב"ם: מקור הסמכות של החכמים נובע מתוקף ידיעתם את הסברה ומתוקף חכמתם. (אין אזכור על כך שהאל צווה שהחכמים יהיו אלו שיפסקו את ההלכה). בעולם עם העדר התגלות אנחנו במצב של מבוכה.
• שני מודלים שמייחדים את הפילוסופיה היהודית:

ח.      הסמכות ההכרתית: צריך שהכפופים לו יכירו בו. סמכות הכרתית עלולה לקבל את הלגיטימציה שלה. (דומה לסמכות החוקית של וובר)

ט.      הסמכות הציווית

שני מודלים למקורות סמכות:

• ·         סמכות הכרתית:

י.        נועצת את דמות הסמכות בחכמתו של האדם ובלגיטימציה שהוא מקבל מהקהילה שלו.

יא.   דומה לסמכות החוקית של וובר.

יב.    ספר החינוך: הסמכות רואה בלגיטימציה של הסמכות. עדיף לטעות, מאשר לסרב לסמכות.

יג.     הדרך לסמכות זו: פתוחה בפני כל אדם.

יד.    חובת הציות: מוגבלת לתחום מסוים. אם יש זקן ממרה שמתנגד לסנדרין, אם הוא יצליח לשכנע את הרב, אז העם ישמע לו.

טו.   הסכנה: ערעור מסנת פסיקה.

• סמכות ציוויות:

טז.   המשמעות: נועצת את דמות הסמכות ב

יז.     דומה לסמכות כריזמטית של וובר.

יח.   הדרך לסמכות זו: מצומצמת ואינה פתוחה בפני כולם.

יט.   חובת הציות: טוטאלית (אם האל התגלה, אז אני מחוייב בציות טוטאלי).

כ.      רבי שמואל בן אלי, מקור ו' (בבל המאה ה-12): מי שחולק על אדון התורה, חולק על התורה.

כא.  הסכנה: אחידות מחשבתית – העדר פלורליזם.

"אלו דברי אלוהים חיים"

מה מעורבות ההלכה בשאלות פוליטיות-מדיניות?

• ·         המושג "דעת תורה":

כב.  התפתח בעיקר בקרב ציבור ה"חרדים" (חרדים לדעת האל).

כג.    המשמעות: ציות מוחלט (ביטול האני).

• ·         שני משמעויות לדעת תורה:

א.      לתורה יש מה לומר על כל סוגיה הקיימת בעולם. (הקהל מציית באופן מוחלט). מקביל ל"הכל שפיט".

ב.      יש סוגיות בהן אין לתורה אמירה. לחכם (מתוקף חוכמתו) יש מה לומר. קו שהלך איתו הר"ן (רבינו ניסים מהמאה ה-13).

• ·         הרמב"ם מול רבי יהודה הלוי: השאלה בהן הם חלוקים היא מזו הלכה.

כד.  ריה"ל: ההלכה היא התגלות האל. היא מושלמת. היא בעולם אידיאלי. חכמתם של ההוגים החכמים נובעת מכך שאנחנו רוצים להגיע לאידיאל. (ברוח אפלטונית)

כה.  הרמב"ם: נותן מקום ומרחב לעולם הזה (בו מתקיימת בחברה, ולא לעולם האידיאלי). הלכה היא השתפרות של המצב היום.   (ברוח אריסטוטאלית)

• ריה"ל (מקור ט', כוזרי מאמר ג' ל"ט):

כו.    לתורה יש מה לומר על כל דבר.

• הרמב"ם (מקור י', הקדמה למשנה):

כז.   לתורה אין מה לומר על כל דבר.

כח.  חכם אינו נביא. הוא דומה לחכמים אחרים. אם יש אדם אחר בעל חכמה גדולה יותר, הולכים על פי החכמה של האדם האחר. אחרי רבים להטות=> הרב קובע.

כט.  חכם=נביא. הנבואה  – תלויה באינטלקט. הנבואה של משה ושל אברהם (הלכות עבודה זרה) נובעת מכך שהם היו חכמים והחליטו להאמין באלוהים.