טיבה של הברית בין האדם והאל ביהדות
- מצב האמצע: שביל הזהב.
- הרמב"ם מדבר על הצורך החברתי כחלק מתהליך השלמויות והגעה לשלמות הנפש.
- לעומת הרמב"ם היו דמויות קיצון ביהדות במאה ה-14 לפיהם יש צורך בהתבודדות. ההתבודדות נתפסה כדרך הנכונה להגיע לאלוהות.
- כחלק מהתזה המרכזית של הקורס: אלוהים הוא נוכחות קיימת בעולם. הוא שחקן פוליטי. אלוהים קיים במגרש הפוליטי (על פי הרטמן, ההפך מהגישה הקאנטיאנית שמתייחסת רק לאוטונומיה של האדם).
- דוד הרטמן: פרופ' למחשבת ישראל ופילוסופיה. הקים את מכון הרטמן. מתלמידיו של הרב סולובייצ'יק.
- הרטמן דן במערכת היחסים בין האדם לאל, על בסיס מסגרת הברית.
- 2 שלבים:
א. בונה מסגרת תיאולוגית דרך הסיפורים במקרא המניחה את הרעיון הפרדוכסאלי בדבר הגבלה עצמית של האל.
ב. ברעיון הברית הוא מרחיב עוד את האחריות האנושית, בצד האחריות לציית לדבר האל, כוללת הברית מעתה גם אחריות לפרש את דבר הברית. מקיימי הברית לא רק מקיימים את דברי הברית, אלא מעצבים באופן ממשי את תוכנה ומשמעותה.
- · 3 טיעונים בסיסיים:
- הבריאה משקפת את חירותו של אלוהים: אלוהים רצה לברוא את העולם (הוא יכול היה גם שלא)
- משמעות המושג "צלם אלוהים": כמו שאלוהים הוא בעל חירות, גם האדם הוא בעל חירות. צלם אלוהים מקבל משמעות של חירות.
- האדם והאלוהים שותפים למעשה הבריאה. עד בריאת האדם, אלוהים הוא אלוהי הטבע. מבריאת האדם יש שותפות בין האדם לאל בהיסטוריה האנושית. האדם הופך את אלוהים לבעל משמעות היסטורית: הוא שותף לו ביצירת העולם. אלוהים הוא אלוהי ההיסטוריה.
- · מכאן ניתן להסיק את הטענה הבאה: התפיסה היהודית המתחילה במקרא וממשיכה בספרות המאוחרת, מכילה מרחב הולך וגדל של חירותו של האדם ומרחב הולך וקטן של חירותו של אלוהים.
- · התפתחות החירות של האדם – דרך 3 בריתות:
א. שלב א – המקרא – צווי.
– האדם כצייתן מוחלט: האדם הראשון מקבל ציוויים כמו "פרו ורבו", "מכל עץ הגן אכול תוכל"
ב. ברית נח – חירות גדלה: הבטחה ללא תנאי. לנח אין אפשרות בחירה, אבל הוא מקבל הבטחה. החירות המוסרית הולכת וגדלה.
ג. שלב ב' – ברית אברהם אבינו – חירות מוסרית (סדום ועמורה). מו"מ מול האל. שכר מכר על סדום. אברהם אפילו מבקר את מעשי האל.
ד. שלב ג' – החירות הפרשנית לימודית: באה לידי ביטוי אצל משה רבנו כנביא. הנביא כמתוך בין אלוהים לעמו.
ה. שלב ג' – ממשיכה אצל החכם: כשאין התגלות של אלוהים, מי שמתווך בין אלוהים לעם הוא החכם. דה-פקטו: האדם יכול לעצב את תפיסות חייו לפי עולמו שלו. הוא לא אוטונומי לחלוטין, הוא הטרונומי (הוא מקבל את החוק מבחוץ) אבל מפרש את החוק בעצמו. החכם כפרשן לאחר שאין התגלות אלוהית. יש לאדם חירות לפרש את הברית ולא רק לציית לה. הרחבה של מושג הברית. האל 'לומד' להגביל את עצמו על מנת לטפח תודעת ערך וכבוד אצל האדם ולתת לו להיות שותף ובן ברית.
– דוגמת תנורו של עכנאי: חכמי הסנדרין אומרים לאלוהים "אתה אל תתערב בפסיקה הארצית. אנחנו הולכים ועושים כל מה שאתה אומר אבל, על תתערב במעשה החקיקה הריאלי".
– צייתנות => חירות מוסרית (דוג' אברהם) => חירות פרשנית לימודית (דוג' עכנאי)
- התזה של הרטמן: תפיסה ליברלית שהולכת ומעצימה את המקום של האדם, ומקטינה את המקום של אלוהים בחברה. אלוהים באופן מודע ורצוני נסוג מהעולם, כדי לתת לאדם למלא את המקום שהוא תפס בעולם.
- הטענה היא ממש לא להקטין את אלוהים, אלא להגדיל את השותפות.
- אדם הוא הטרונומי (לא אוטונומי) החוק מגיע מבחוץ.
- הרב שרלו היום ברוח הרטמן.
