הרצל והתהוות הציונות
התנועה הלאומית בכלל והציונות בפרט צומחת מ2 מקורות עיקריים:1. ליברלי אוניברסאלי, 2. פרטיקולארי הנעזר בתנועות אחרות. אם הלאומיות צומחת מתוך תפיסה של ריבונות והגדרה עצמית, הרי שהיא צומחת מתוך ליברליזם ומתבססת על הנחות אוניברסאליות. הלאומיות הליברלית היא האוניברסאלית מחד. מאידך ישנה הלאומיות שבה מתוך נקודת מוצא מסתגרת (בתוכה יתפתחו תפיסות גזעניות), שהיא יותר מבוצרת בתוך ההקשרים שלה עצמה. יש לשים לב לנקודה של אוניברסאליות לעומת פרטיקולאריותהלאומיות הליברלית תשתמש במושגי יסוד ליברלים, לעומת הפרטיקולארית שתערוף שימוש במיתוסים, ברומנטיקה וכו'.
התהוות הציונות ובנימין זאב הרצל
בראשית הציונות יש רעיונות חדשים אשר מקבלים ביטוי בטקסטים ויוזמות (כמו הגירה), אך תנועה יהודית לאומית זו עדיין לא. מרכיבים אלו יצטלבו מאוחר יותר במוחו של יהודי הונגרי- הרצל. הרצל נולד ב1860 בבודפשט, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית של אותה התקופה. במאה ה19 עלו תנועות פוליטיות סוציאליסטיות, ליברליות, לאומיות ברחבי האימפריה. בזיכרונו של הרצל לא היו יחסי אחווה בינו לבין הרב, אמו גרמניה ואביו הונגרי. בביתו דיברו גרמנית והאוריינטציה הייתה גרמנופילית (הערצת התרבות הגרמנית). בגיל 10 נכנס לתיכון מודרני בו לומדים מדעים ושפות, בוודאי שלא בי"ס יהודי. בשנת 1878 הרצל עוזב את הונגריה לוינה, כנראה משיקולים מסחריים של האב, ועניין עליית האנטישמיות בעיקר בבודפשט וחסימת דרכי קידום אפשריים לילדי היהודים. בוינה הוא מצטרף לאוניברסיטה וסובל מבעיית "אזרחות כפולה"- גרמני והונגרי. הוא מאמץ את הלאומיות הגרמנית שבפריחה באותו זמן, תפיסתו הפן גרמנית באה לידי ביטוי בעניין גובר בספרות ובתרבות הגרמנית. הוא מתחבר לתא גרמני, אשר עם הזמן מתהוות בו חשיבות אנטישמיות, דבר שגורם להרצל לעזוב אותו, הוא מצטרף לתא אחר – תא סייף נוצרי בעל אוריינטציה תרבותית חזקה, במסגרת התא יש לבחור כינוי סודי, הרצל מכנה עצמו בשם TANCRED, ע"ש בנג'מין דה יזראלי, יהודי מומר שהתבולל בחברה הבריטית והפך למנהיג בריטי ולראש ממשלה בסופו של דבר. בשנת 1883 יחסיו עם המסדר עוברים משבר נוסף הקשור למותו של המלחין הגרמני האנטישמי וגנר, שנחשב לאחד מהמייצגים המובהקים של הלאומיות הגרמנית בתקופות מסוימות, אנשי המסדר ישתתפו בטקס לזכרו, דבר שגורם להרצל לעזוב. בד בבד מתפתחים בוינה עוד הוגי דעות אנטישמיים אשר מקבלים כוח מן הציבור. הרצל פונה לקריירה של עיתונאי, ומפרסם סיפורים קצרים בעיתון שעבד. בשנת 1891 הוא מגיע לפריס החדשה המוכרת לכולנו עוד היום, הייתה זו עיר מוכה עם רגיש נחיתות לאחר המלחמה עם גרמניה, אך עם זאת עיר תוססת. גם שם הוא חווה חוויות אנטישמיות, התנכלויות ליהודים, ביניהן "פרשת הסרה מאייר". כאן עולים רעיונות בנושא איך לפתור את בעיית האנטישמיות. הרצל מזמין אנטישמיות לדו קרב, דבר אשר מוביל אותו לרעיונות שונים שגורמים לו לחשוב כי הדת היא הבעיה ועל כן יש לחשוב על המרת דת המונית, אך במהרה מבין שלא זה העניין. כמובן שפרשת דרייפוס הופכת לעניין הדרמטי ביותר, במיוחד כי הרצל מסקר אותה לעיתון שלו, וכן זה מערער את מעמדה של פריס בכלל. פרשה זו מעוררת בו תהיות ומחזקת רעיונות בכיוון של ה"אוטו- אמנציפציה". הוא שוקד על כתיבת מאמרים/ ניירות מידע, אותם מציג בפני משפחות צרפת היהודיות עשירות (הברון הירש, רוטשילד), מאמרים אלו יכונסו לספר אחד שיקרא "מדינת היהודים".
