הסובייטים יצאו נגד לנין בעקבות פעילותו במסגרת המפלגה המרקסיסטית, הוצא צו מעצר נגדו והוא ירד למחתרת. בסתיו, רוב הסובייטים שוב עוברים לבולשביקים. נשאלת השאלה: למען מה לתפוס את השלטון? רק למען השלטון עצמו? הרי יש חוקים של התפתחות היסטורית. קודם הבורגנות חייבת למלא את תפקידה הפרוגרסיבי. המנשביקים חשבו שוקדם כל צריך להשתתף במהפכה הבורגנית. הביטוי "מהפכה מתמדת" נצמד בשמו של מהפכנן אחר, לב בורשטיין – טרוצקי. היה שונה, אבל הצטרף ללנין ב-17' והפך לאיש ארגון של המפלגה הבולשביקית. היה זה שביצע את המבצעים הצבאיים של תפיסת השלטון. ברוסיה הבורגנות חלשה מדי, ולכן היא מתטרך לשתף פעולה עם הפועלים. הפועלים עצמם יבצעו את המהפכה הבורגנית, ולאחר שהיא תתפוס את השלטון, היא תפנה נגד האיכרות והבורגנות ותעבור לשלב הבא, המהפכה הקומוניסטית. גם כאן היא לא תעצור – היא תזלוג לשאר העולם. לנין קיבל את ההיגיון, כי זה פתר בעיה מסוימת – עבור מרקס, המהפכה הקומוניסטית יכולה להיות רק מהפכה כלל-עולמית. לכן אף אחד מהם לא תכנן שזו מהפכה רק במדינה אחת. האמינו שזו רק טקטיקה של כמה שנים, שתדליק את המהפכה העולמית. האירועים ברוסי הם רק גפרור עבור אותן המהפכות. רוסיה היא החוליה החלשה של העולם האימפריאליסטי, רק שם זה מעשי לתפוס את השלטון, אבל ברגע שנתפוס אותו – נשבור את השרשרת כולה. מעין אוונגרד של הפועלים בעולם כולו. קיוו למהפכה מיידית בכל אירופה, בייחוד בגרמניה. אם לא תפרוץ מהפכה בכל העולם, ימי השלטון הבולשביקי ספורים. מכאן התוקפנות והנטייה להתפשטות של רוסיה הסובייטית מראשיתה. המבנה של המדינה החדשה העיד על הזמניות שלה – לא ייסדו מדינת לאום, אלא ברית פוטנציאלית של מדינות סוציאליסטיות מהעולם כולו. אבל המהפכה העולמית בוששה לבוא. העולם המערבי התאושש מהמהפכה והתייצב. בשנות העשרים לכולם היה ברור שהמהפכה לא תפרוץ בקרוב. אז היו ריבים בין טרוצקי לבין יוסי גוגצ'בילי – סטאלין. היה מאבק אישי. היה מסוגל להוציא להורג מישהו שדגל במדיניות מסוימים, להסביר לכולם למה היא רעה, ולעשות אותה בעצמו. סטאלין חשב שהמהפכה המתמדת שגויה, אלא צריך לבנות את הסוציאליזם במדינה אחת. טרוצקי חשב שצריך לערער את היציבות ולחתור במדינות אחרות. סטאלין חשב שזה מסוכן – זה יגרום לעולם המערבי להתאחד נגד המדינה החלשה הקומוניסטית. צריך קודם לבנות את המדינה, לא באמצעים המהפכניים, אלא באמצעים הקונבנציונאליים – צבא. אף אחד מהם לא חשב אבל שיכול להיות דו-קיום, אלא יחסי החוץ תמיד התבססו על אנטגוניזם עם המערב. עוד פחות הבדלים היו ביניהם בענייני פנים. טרוצקי טען שהסכנה למהפכה הם אויבי הסוציאליזם המסורתיים – האיכרים בעלי התודעה הזעיר-בורגנית. לכן צריך לבטל את האיכרות כמעמד. סטאלין יצא נגד זה, הגן על האיכרים, דאג שטרוצקי יסולק משורות המפלגה ויוגלה. אז הוא התחיל לבצע את החזון של טרוצקי, שם הוא חיסל את מעמד האיכרים.
שתי נקודות נוספות: 1. דיברנו על בולשביזם כסוג של מרקסיזם. אפשר להגיד שהוא אחד המקורות של הלניניזם, אבל יש עוד השפעה. ההיסטוריה הצרפתית – עולם הדימויים ההיסטורי. קראו לעצמם קומיסארים, כמו מנהיגים הקומונה של פריז. היעקובינים היו גם חשובים, רובספייר היה גיבור אצל הרוסים. כך התחיל הקמפיין ה"טרור האדום", שבו הוציאו להורג המון אנשים, כזכר לטרור היעקוביני. הדבר שהכי הפחיד אותם היה טרמידור – החודש בו משהו עם רובספייר. כך פעל גם בסוף סטאלין. במובן מסוים גם האידיאולוגיה הקומוניסטית היא השלכה של המהפכה הצרפתית. 2. מושגים של סוציאליזם וקומוניזם בשיח שלהם. קראו למפלגה קומוניסטית, אבל אף פעם לא התייחסו למדינה הסובייטית או לאחרות, זה משהו של האויבים. קראו למדינות האלה המדינות הסוציאליסטיות. המדינות במערב לא היו סוציאליסטיות אף פעם, רק קפיטאליסטיות. מדוע זה היה חושב, כי ה היה מעין אידיאל עבורם – הקומוניזם זו חברה מאושרת ללא מוסדות מדינה ועם יצרנות. המשטר הקומוניסטי היה בעצם "הדיקטטורה של הפרולטריון", ואחר כך בשנות השלושים, כשכבר לא היה נוח לקרוא למשטר שלהם דיקטטורה, התחילו לקרוא לעצמם מדינה סוציאליסטית, אשר נמצאת בדרך לסוציאליזם.
