קאנט – השאלה המרכזית של הפילוסופיה

קאנט – השאלה המרכזית של הפילוסופיה

תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים

קאנט מתמצת את השאלה הפילוסופית; מגדיר את הבעיה של המטאפיסיקה באופן הבא:

[שיפוטים אפריוריים סינתטיים- כיצד הם מן האפשר?]

1. הבנת השאלה (פשט)
2. הבחנה בין שיפוטים אפריוריים\אפוסטריוריים
3. הבחנה בין שיפוטים אנליטיים לסינתטיים
4. הבנת השאלה (דרש)
5. לייבניץ
6. יום
7. מושג חדש של פילוסופיה
8. מושגים אפריוריים (רמז)
9. כיצד הם מן האפשר?
10. מושג ושיפוט.
11. מתמטיקה (סוד)

1.a. ההבחנה בין שיפוטים אפרי' לאפוסט' הינה ההבחנה בין מה שמתבסס על ניסיון (חומי הוא כלב), לבין מה שאיננו מסתמך על הנסיון (החלק מוכל בתוך השלם).

1.b. אנליטי:

(i) נשוא ב' שייך לנושא א'.

(ii) קשורים ע"י הזהות ("רווק הוא גבר לא נשוי").

(iii) מושגים "מסבירים" \ "מבארים". הגדרה זו, בשונה משתי ההגדרות הקודמות, הינה הגדרה אפיסטמולוגית.

סינתטי: ההפך הגמור. כלומר משפט שמוסיף ידע חדש, שהנשוא אינו כלול כבר בנושא. למשל: בלילה ישנה גאות של הים.

למשפט אנליטי תפקיד אפיסטמולוגי-מסביר: הוא מבהיר לי כי רווק הוא גבר לא נשוי. במשפט סינתטי ישנה איזו תוספת ממש של משהו שלא ידעתי קודם.

הביסוס של מושג זה, כלומר של שיפוט אפריורי-סינתטי – כלומר כזה שאינו מן הניסיון, אלא כבר קיים באדם, ובכל-זאת הוא מוסיף משהו חדש שלא נודע עד כה – חשוב לקאנט כדי לבסס אמיתות ותובנות מתמטיות ומדעיות. תפקיד הפילוסופיה להגן על המדע; להצילו מן הספק שהעלה יוּם. הפילוסופיה כולה- עניינה מענה על השאלה הזו (דלעיל, המודגשת בצהוב).

ולפיכך, שיפוט סינתטי אפריורי הוא שיפוט שהנשוא מוסיף לנו משהו שלא ידענו קודם על הנושא, ועושה זאת באופן שאינו תלוי בניסיון.

2.a. לייבניץ. קאנט הוא מי שגדל במסורת לייבניציאנית (באקלים התרבותי והמחשבתי של זה). "הנשוא שייך לנושא", "החלק והשלם" וכו', המוכלוּת של כל מה שאירע ויתרחש ליוליוס קיסר וכו' המוכל בו (כפי שכל התכונות של הריבוע מוכלות כבר במלבן), בניית התיאוריה כולה על זהות וסתירה, כל החרא הזה הוא מצע הגידול של קאנט.

לייבניץ מורה כי וודאות ישנה רק לגבי אמיתות הכרחיות. הוא רציונליסט קיצוני, והשכל לדעתו הוא הקריטריון [והאמצעי] היחידי להשגה-להכרה.

"לומר שיום הוא הסיבה היחידה שבשלה הגיעה קאנט לפילוסופיה שלו- הרי זו טעות". קאנט אמנם מורה שיום העיר אותו מתרדמתו (…), ואולם קאנט במידה רבה מנסה לפתור את הבעיות שהעמידה הפילוסופיה של לייבניץ. לייבניץ מדבר על מונאדות חסרות-חלון. שיטתו נוטה אל הדטרמיניזם ומתקשה להסביר את הרצון החופשי. לכך יש להוסיף את הבעיה, של השיטה הלייבניציאנית, לאפשר מדע אמפירי. לפי לייבניץ אין לעולם החושים תפקיד חשוב כל-כך [או בכלל] בהשגה. ובעיה זו היא שמובילה את קאנט לכתוב את ספרו "מונדולוגיה פיסיקאלית" (ר' הערה 5).

לייבניץ וממשיכיו "(ואף כנגד שיטתו של קאנט לאחר פרסומה) חוזרים ומדגישים את העובדה שישנן רק עובדות אנליטיות הכרחיות. יוליוס קיסר בחר לחצות את הרוביקון לפי הטוב בעולמות האפשריים (לפי עקרון הטעם המספיק).

אפוא, לא רק על רקע המבוכה שהביא יום את הפילוסופיה אליה, הגה קאנט את מה שהגה, כי אם גם במידה רבה, כאמור, מתוך רצון ליישב את הקשיים של השיטה הלייבניציאנית.

2.b. לפי יום [לרבות מה שנתפס לגבי הסיבתיות], ישנן רק אמיתות עובדה. יום משאיר בחוץ את המתמטיקה. על כך מקשה קאנט: מדוע השארת, יום, את המתמטיקה בחוץ? יום מודה כי ישנו קשר הכרחי בין מחשבות. ואולם, יום, לפי קאנט, אינו מבין כיצד המחשבות עוקבות זא"ז באופן הכרחי. ההכרחיות לפי שפינוזה . יום מבין כי ישנו הכרח פנימי בין מושגים אך אינו (!) מבין מדוע יעקבו זא"ז או יימצאו ביחס כלשהו באופן הכרחי. או בקיצור: הביקורת על הסיבתיות- ישנו רצף שנצפה עד כה בסדר מסויים כל פעם, אך מדוע

2.c. קאנט קובע כי שיפוטים סינתטיים אפריוריים הם מן האפשר בכל התחומים של הידע, במתמטיקה, במדע ובמטאפיסיקה.

משפט פיתאגורס מתחבא [מוכל] במושג משולש ישר-זווית במובן אפריורי. זוהי התשובה של קאנט ליום: דווקא העובדה שהלה שם את המתמטיקה מחוץ לתחום האמיתות האמפיריות מהווה עבור קאנט ציר סיבוב, נקודה ארכימדית לבניית מבנה של תגובה כלפי יוּם ומשם להמשך ביסוס המרחב של האמיתות האפריוריות הסינתטיות וכו'. עובדה היא שהאדם מצליח להרכיב ידע חדש לגבי המשולש (בנייה בהסתכלות). המדע כולו בנוי על אמיתות אפריוריות סינתטיות.

למעשה, קאנט שואל גם: מדוע ואיך מושגים אפריוריים הם מן האפשר?

קאנט מחריף את הטיעון: לא רק שהמדע אינו אפשרי ללא שיפוטים סינתטיים אפריוריים. הניסיון עצמו, באשר הוא, אינו אפשרי בלעדיהן. עולם התופעות, המושאים בכללם, מורכבים ממציאות של סיבות ותוצאות. הניסיון עצמו הוא מן האפשר רק משעה שאנו [רק אם] מבססים את השיפוטים הסינתטיים אפריוריים. לא ייתכנו מושאים להכרה ללא קטגוריות המאפשרות- המתייחסות על שיפוטים סינתטיים-אפריוריים.

בירור טרנסצנדנטלי עניינו לא רק בירור האפשרות של הניסיון המדעי כי אם בירור האפשרות של ניסיון בכלל; באשר הוא. קאנט מציל לא רק את המדע כי אם את כל עולם התופעות, את עולם הנסיון.

(…) הפתרון של קאנט, הינו: עלינו להבין כי עולם הניסיון שלנו לא היה אפשרי ללא יכולות אפריוריות: זמן וחלל וקטגוריות. "העולם הנו העולם שלי, אני מרכיב אותו באופן אקטיבי עם חלל וזמן, באופן פסיבי ע"י קטגוריות" (הפוך). לוליי קבלה של הנחות אלה לא היה לי ניסיון כלל, לא רק שלא היה לי נסיון מדעי. "הספק של יום אינו מערער על המדע כי אם על עצם ההיות.

ההבחנה בין אידיאיליזם טרנסצנדנטלי לבין ריאליזם אמפירי. אמנם, ישנן צורות הסתכלות טהורות, ויש למתמטיקה פריבילגיה (הגיאומטריה כצורת ההסתכלות הטהורה בעניין המרחב), ואולם אף פעם אין הסתכלות ללא מושגים. אין שכל ללא חושים ואין חושים ללא שכל. אין לפי קאנט מושגים קבועים מלידה. גם המתמטיקה צריכה הייתה את הניסיון כדי שתגולם.

"חילקנו את העולם להסתכלות ולשכל… מה יכול להיות מושג המושג של קאנט משעה שעזבנו את הסכמה הלייבניציאנית? בעצם הצגת השאלה, ניתן לומר כי מושג המושג של קאנט קשור למושג השיפוט שלו. מושגים יחולו בתוך שיפוטים [ולא בתוך שכלו של האל כמו אצל לייבניץ]. אין לנו סיבות ותוצאות בשכל כי אם במושגים.