אריסטו מציע תיאוריה מקיפה ומדויקת של צדק, תוך הבחנה בין סוגים שונים של צדק במישור המדיני והחברתי. מבחינתו, הצדק אינו עיקרון אחד מוחלט, אלא כולל הבחנות מהותיות בין צדק טבעי (אבסולוטי) לבין צדק פוליטי, וכן בין שני סוגים מרכזיים של צדק פוליטי: צדק מחלק וצדק מתקן. כל אחד מהם מתייחס להיבט אחר של החיים החברתיים והמשפטיים, ויחד הם יוצרים את תשתית הצדק במדינה.
צדק טבעי מול צדק פוליטי
לדברי אריסטו, יש להבחין בין צדק לפי הפיזיס (הטבע) לבין צדק לפי הנומוס (החוק). הצדק הטבעי הוא אידיאלי, אוניברסלי ואינו תלוי במדינה מסוימת. אך בעיה מרכזית היא שלצדק זה אין תוקף מחייב אלא אם הוא מגולם בחוק ממשי. כלומר, הצדק המוחלט קיים בתיאוריה, אך הצדק הממשי הוא זה שמקבל תוקף באמצעות חקיקה והסכמה מדינית. החוק במדינה הוא זה שמארגן את הצדק ומעניק לו ממשות.
הבחנה זו מאפשרת ביקורת על מערכות משפטיות קיימות: ניתן לטעון שחוקים מסוימים אינם צודקים לפי אמת מידה טבעית, גם אם הם בעלי תוקף חוקי במדינה מסוימת.
הבחנה בין שני סוגים של צדק פוליטי
1. צדק מחלק (צדק חלוקתי)
זהו הצדק שמופעל כאשר המדינה מחלקת משאבים — בין אם מדובר בכסף, כבוד, או הזדמנויות. החלוקה אינה שוויונית דווקא, אלא פרופורציונלית לערכים מסוימים, כגון תרומה לחברה, צורך אישי, או קריטריונים מוסריים.
"אם הם אינם שווים, גם חלקם לא יהיה שווה; וזה מקורם של ריבים והתלונות".
צדק זה מבוסס על פרופורציה גיאומטרית — כלומר, חלוקה יחסית ולא שווה לכולם. לדוגמה, המדינה יכולה לבחור לתת מענקים לזוגות צעירים או לגיבורי מלחמה, מתוך העדפה ערכית. הצדק המחלק משקף את סדר היום של המדינה — את הערכים שהיא בוחרת להבליט ולתגמל. מכאן, זהו תחום פוליטי מובהק שבו מתנהל דיון ציבורי על מה ראוי ומה חשוב.
2. צדק מתקן (צדק תיקוני)
זהו הצדק שמופעל כאשר נגרם עוול: בין אם בעסקה שנעשתה מרצון (כגון תרמית), ובין אם בפשע או נזק כפוי. מטרתו של הצדק המתקן היא להחזיר את המצב לקדמותו – לאזן בין הפסד לרווח, לתקן את העוול שנעשה.
"הצדק הזה… אינו לפי המתכונת ההיא [הגיאומטרית], אלא לפי האריתמטית".
כלומר, מדובר כאן על שוויון מוחלט בין הצדדים – כל אדם נמדד לפי הנזק שנגרם, בלי קשר למעמדו, תכונותיו או ערכו. החוק והשופט אינם שופטים את אופיים של המעורבים, אלא את עצם הפגיעה, מתוך מטרה ליצור איזון מחודש באמצעות פיצוי או ענישה הולמת.
"מאחר וסוג זה של עוול הוא חוסר שוויון, מנסה השופט להכניס בו שוויון".
תפקיד השופט, אם כן, הוא לאכוף את הצדק במובן המתמטי, לתקן את העיוות שנגרם ולהשיב את הסדר החברתי.
סיכום: הצדק כמידת אמצע וכבסיס פוליטי
לשיטתו של אריסטו, הצדק — כמו כל סגולה טובה — הוא מידה אמצעית. במקרה של צדק מחלק, מדובר באיזון יחסי בין תרומה לזכאות. במקרה של צדק מתקן, מדובר בהחזרת איזון מוחלט לאחר פגיעה.
ההבחנה בין הצדק האידיאלי לבין הצדק הפוליטי מאפשרת לבקר את מערכות החוק מצד אחד, ולחזק את ההבנה שהתנהלות מדינית צודקת היא זו שמגשימה ערכים מוסריים בפועל — לא רק בדיבור, אלא בהחלטות יומיומיות על חלוקה, פיצוי, והסדרה של עוולות.
צדק, אצל אריסטו, אינו רק מוסד משפטי — הוא ביטוי לאתיקה חיה ולפוליטיקה ערכית.
מתוך: מבוא למחשבה מדינית, סיכומים אקדמיים
אולי יעניין אותך גם:
11 ציטוטים מרחיקי ראות על צדק חברתי
פסוקים יפים מהתנ"ך על צדק
