מרקסיזם, ניאו-מרקסיזם, פוסט-מודרניזם

מרקסיזם, ניאו-מרקסיזם, פוסט-מודרניזם

מרקסיזם

המרקסיזם היא גם גישת ניתוח לתופעות ורק איך החברה צריכה להיות. ניתוח המצב הקיים.

גישת ניתוח ואידיאולוגיה מפורשת.

תורתו של קארל מרקס (1883-1818).

עקרון יסודי – מטריאליזם היסטורי. בהיסטוריה יש מעמדות שונות שבה חלוקה של מעמדות שונה שנגזרת מאמצעי הייצור. ההיסטוריה היא של מלחמת מעמדות. קם מעמד חדש ונאבק על הבכורה. המאבק יגיע לשיאו שיהיה בין הבורגנות לפועלים, הקפיטליזם גורם לריכוז הון, רק מעטים נהנים מהתפתחות הטכנולוגיה. לכן תיווצר הרכה שהסדר הקיים איננו ראוי כי הם לא מקבלים תמורה הולמת למה שהם מייצרים. אח"כ דיקטטורת הבורגנות תהיה דיקטטורה של הפרולטריון. בסוף הימים יהיה שלטון, עפ"י מרקס. כולם יהיו בעלים משותפים של אמצעי הייצור,אין מדינה, אנרכיה.

ההיסטוריה מתפתחת לפי אופן הייצור בה, שמגדיר את יחסי הייצור ואת אופי והרכב המעמדות המנצלים והמנוצלים. בתקופת הקפיטליזם, עם הייצור ההמוני תעשייתי מגיע המאבק לשיאו ולסופו.

      התפתחות הקפיטליזם ושכלול אמצעי הייצור מובילים לריכוז הון בידי מעטים, מה שיבהיר

       את תמונת המצב להמונים.

מתפתחים ניכור ותודעה מעמדית המכשירים את הקרקע למהפכה.

קמה דיקטטורה של הפרולטריון אשר מחליפה את הדיקטטורה של הבורגנות.

באחרית הימים: חברה (ולא מדינה) שבה לא יהא ניכור, שבנויה על שותפות בבעלות על אמצעי הייצור.

עקרונות גישת הניתוח:

1.ראיית האליטה הכלכלית כשלטת האמיתית.

2. הבחנה בין הגלוי והמצוי, הנראה והסמוי- אנשים לא מבינים את היותם מנוצלים משום שהמוסדות הפוליטיים יוצרים אצלם אשליה של חופש ואי ניכור.

3. דטרמיניזם? לא ברור עד הסוף שהגישה היא דטרמינזם=גזרה מראש.  המרקסיזם רואה את ההיסטוריה כחילוף מעמדות. לא חשוב אם לאנשים תהיה תודעה מעמדית, זה חייב להתפתח בהמשך. אם כן, למה מקרס היה פעיל פוליטית?

       למרות (ואולי בגלל?) התמוטטות הגוש הקומוניסטי, התיאוריה עדיין חזקה ושימושית

ביקורת:

– אין אפשרות הפרכה.

– הקלת ראש בלאומיות וכוחה.

– נבואה שמנעה את הגשמתה.

: מתוך הגישה עולות שלוש אפשרויות:

1. או שמעולם לא הייתה חברה אלא כדימוי;

2. או שהכול הוא חברתי, כולל החוקר ולכן לא ניתן לחקור; יש חוקיות אבל לא ניתן לחקור אותה כי החוקר עצמו הוא חלק מהעניין.

3. או שזה מאפיין תקופתי. הפוסט מודרניזם מתייחס לתקופה מסוימת שמאפיין אותה התפתחות של תקשורת ההמונים.

הגישה מערערת על כל הנסיון לעשות מדע או לנסות למצוא הסברים כלליים לתופעות פוליטיות.

בעיות:

בעיה של גישה לכשעצמה להציע תיאוריות בשוללה זאת. אם הגישה הפוסט מודרנית שכל הגישות הן לגיטימיות, מספרות סיפורים, כל אחד בא עם הנרטיב שלו, כל הסיפורים מהווים פרשנות.

בעיה של רלטיוויזם מוסרי- העמדת המוסר במושגים, נותן לגיטימציה להרבה פרשנויות, וכך יכול לתת לגיטימציה לפרשנויות מסוכנות.

דוגמת ההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל:

מלחמת 1948 (השחרור / העצמאות / הנכבה) מספר נרטיבים שמתארים זאת:

היסטוריוגרפיה רשמית: מאבק בין הטובים מול רעים. 1948 הערבים "ברחו".

היסטוריוגרפיה מזרם מרכזי: נעשו דברים מכורח, מנתחת כסיפור הצלחה של התנועה הציונית.

רוויזיוניזם : לימוד מחדש ופקפוק בגודל ההישג: תנאים נוחים, לאומנות ולא צדק חברתי. ההישג של הישוב היהודי בא"י לא היה גדול.

פוסט מודרני: גישה שהולכת בניגוד לזרמים האחרים. לא בדיוק פוסט ציוני. המצאת סיפור חליפי מנקודת מבט של העובדים או הערבים.

תרומה למדע המדינה:

לא אמורה להיות תרומה לתיאוריה כי יש בעצם ערעור על קיום התחום של מדע המדינה, ארגון בידע, אם עבודה טובה. עם זאת:

הפוסט מודרניזם תרמה לביקורתיות כאשר הפנתה זרקורים לפינות זנוחות, ולמחקר על קבוצות חלשות (אלו שלא כתבו את ההיסטוריה).

הפוסט מודרניזם יכול לתרום למידה של ספקנות, כי יש אנשים במדע המדינה שמחזיקים בכל מיני תיאורטיות כמעט כאילו זה דת.

חשוב כי:

1. חשוב כי מאיר לפינות חשוכות , פינות רלוונטיות פיתוח היטוריה.

2. תורם לאדם המודרני ומזכיר לו את עניין הספקנות, נאיבית, רציונלית תמיד עם גרעין של ספקנות.