מקורה של המילה דוקסה (Doxa) היא ביוונית עתיקה שם משמעותה היא אמונה רווחת או מוסכמה חברתית. אחד מעיקרי תפיסתו של אפלטון הייתה ההנגדה בין הידיעה (אפסטימה) לבין הסברה. בורדייה הציע שימוש במילה דוקסה בכדי לציין את כל מה שנלקח כמובן מאליו במסגרת של חברה מסוימת, כל מה שהוא כאמת טבעית שכלל אין צורך לציין אותה במפורש. אולם כך דוקסה למעשה מגדירה מה יכול או לא יכול אדם לחשוב, כיצד הוא צריך לפעול ומה הם המגבלות החברתיות שהוא לוקח על עצמו. היא קובעת מה מותר ומה אסור בחברה, מה מקובל ולא מקובל ומה ראוי לגנאי או לשבח.
מחוץ לפילוסופיה היוונית, למושג דוקסה יש חשיבות מיוחדת בכל מה שנוגע למאבקי מעמדות או קבוצות אינטרס שונות שכן מה שנראה "טבעי" או מובן מאליו עלול שלא להיות כזה בעבור קבוצה אחרת שלה יש דוקסה אחרת. דוקסה, במילים אחרות, היא מבנה מנטלי שחולקת קבוצה מסוימת של אנשים המאפשר להם לווסת את ההתנהגות שלהם בצורה הרמונית יחסית. היא מייצרת הסכמה ויכולת לפעול ולחשוב באופן שאינו מתנגש עם שאר החברה. המונח שימש את ההוגה רולאן בארת בכדי לציין הבניות מסוימות של המציאות המתפקדות באופן סמוי בכך שהן נתפסות כטבעיות על ידי חברים בקבוצה מסוימת.
הדוקסה בהגות של בורדייה: הסכמה מובנית מראש
הסוציולוג פייר בורדייה חידש את השימוש במונח דוקסה כאשר השתמש בו כדי לתאר את מה שהחברה אינה צריכה לומר בקול רם, מפני שהוא נחשב ל"טבעי", מובן מאליו ואינו נתון לערעור. זוהי תפיסת עולם קולקטיבית, שגורמת לחברים בחברה להתנהג לפי נורמות בלתי כתובות, כאילו הן האמת הפשוטה.
לדוקסה יש תפקיד מהותי בהבניית ההבנה החברתית של המציאות: היא מכתיבה את מה שנחשב לראוי או בלתי ראוי, מוסרי או פסול, נכון או שגוי. אך בו בזמן היא מכתיבה גם את גבולות החשיבה: מה אפשרי לחשוב, מה ניתן לשאול, ומה כלל אינו עולה על הדעת.
דוקסה כמנגנון של שליטה חברתית
הדוקסה פועלת כמנגנון חברתי סמוי של שליטה וציות. היא מאפשרת לחברה לתפקד על בסיס הסכמה רחבה לכאורה, מבלי להזדקק להנמקות או להסברים. אך הסכמה זו אינה ניטרלית: היא משרתת לרוב את האינטרסים של קבוצה דומיננטית. כך, הדוקסה משתמרת דרך מוסדות, שפה, מערכת חינוך, מדיה ופרקטיקות יומיומיות שנראות לנו "טבעיות".
בורדייה מדגיש שהדוקסה אינה רק תוצאה של כפייה חיצונית אלא של הפנמה עמוקה – כלומר, אנו מאמינים בה באמת. לכן, מרבית האנשים פועלים בתוך גבולות תפיסה מוסכמת מבלי להיות מודעים לכך, ומתנהלים בעולם לפי חוקים סמויים של "הגיוני" ו"בלתי הגיוני".
דוקסה, הבניות חברתיות ומאבקי כוח
מושג הדוקסה חשוב במיוחד בניתוח של מאבקי כוח בין קבוצות שונות – מעמדות, מגדרים, קבוצות אתניות ועוד. מה שנראה לקבוצה אחת כ"טבעי" עלול להיראות לאחרת ככפייה. שינוי חברתי עמוק מתרחש לרוב כאשר תבנית חשיבה קיימת מאותגרת ומופרת – כלומר, כאשר מה שנחשב ל"מובן מאליו" מתגלה כפרי של הבניה היסטורית-חברתית.
הפוליטיקה של הדוקסה היא למעשה פוליטיקה של מה מותר לחשוב. לדוגמה, תפיסות מגדריות, תפקידי משפחה, נורמות יופי, היררכיות מקצועיות – כולן מושפעות ממוסכמות חברתיות שהפכו לסמכויות בלתי נראות.
הדוקסה אצל רולאן בארת: טבע שמובנה חברתית
החוקר וההוגה רולאן בארת השתמש אף הוא במונח דוקסה במסגרת ביקורתו על השיח התרבותי והאידיאולוגיה הבורגנית. עבורו, הדוקסה היא הדרך שבה שיח מסוים מציג את הבניותיו התרבותיות והאידיאולוגיות כ"טבע" – כלומר, לא כבחירה או תוצר של הקשר, אלא כמשהו אוניברסלי ונצחי. הוא ניתח מיתוסים תרבותיים כדי להראות כיצד הם מציגים אידיאלים והיררכיות כאילו היו חלק מהסדר הטבעי של הדברים – וכך משמרים כוח.
