מקורה של המילה דוקסה (Doxa) היא ביוונית עתיקה שם משמעותה היא אמונה רווחת או מוסכמה חברתית. אחד מעיקרי תפיסתו של אפלטון הייתה ההנגדה בין הידיעה (אפסטימה) לבין הסברה (דוקסה). בורדייה הציע שימוש במילה דוקסה בכדי לציין את כל מה שנלקח כמובן מאליו במסגרת של חברה מסוימת, כל מה שהוא כאמת טבעית שכלל אין צורך לציין אותה במפורש. אולם כך דוקסה למעשה מגדירה מה יכול או לא יכול אדם לחשוב, כיצד הוא צריך לפעול ומה הם המגבלות החברתיות שהוא לוקח על עצמו. דוקסה קובעת מה מותר ומה אסור בחברה, מה מקובל ולא מקובל ומה ראוי לגנאי או לשבח. למושג דוקסה יש חשיבות מיוחדת בכל מה שנוגע למאבקי מעמדות או קבוצות אינטרס שונות שכן מה שנראה "טבעי" או מובן מאליו עלול שלא להיות כזה בעבור קבוצה אחרת שלה יש דוקסה אחרת. דוקסה, במילים אחרות, היא מבנה מנטלי שחולקת קבוצה מסוימת של אנשים המאפשר להם לווסת את ההתנהגות שלהם בצורה הרמונית יחסית. היא מייצרת הסכמה ויכולת לפעול ולחשוב באופן שאינו מתנגש עם שאר החברה. המונח דוקסה שימש את ההוגה רולאן בארת בכדי לציין הבניות מסוימות של המציאות המתפקדות באופן סמוי בכך שהן נתפסות כטבעיות על ידי חברים בקבוצה מסוימת.
יצחק וישמעאל מתווכחים על ברית המילה
פברואר 1, 2022 אין תגובות
יצחק וישמעאל היו מתווכחים בניהם מי טוב יותר: זה שנימול בגיל שלוש-עשרה או זה שנימול בגיל שמונה ימים, ויכוח שהסתיים בעקדת יצחק
