המונח נרטיביות והמונח סיפריות הן שני מונחים קשים להגדרה אך בעל כוח הסברי רב בתחום הניתוח הנרטיבי. המאמר מציע דיון קצר במשמעות של נרטיביות ושל סיפריות.
הנרטולוגיה הקלאסית נטתה להגדיר את הנרטיב בתור סדרת אירועים בדיונית הנבנית בלשון. אולם חלחולו של מושג הנרטיב אל מחוץ לספרות ואל תחומי דעת עוררה כמה בעיות עם הגדרה זו. העובדה כי עיסוק נרטיבי בתחומים אחרים שאינם רק בדיוניים (כמו משפט או היסטוריה) טשטשה את גבולות הנרטיב והצריכה ניסוח מחדש של מושגים תיאורטיים, וכך נולדו המושגים "נרטיביות" (narrativity) ו- "סיפריות" (tellability).
נרטיביות היא מושג עמום מעט שמציג קושי גדול בהגדרתו, אך במובן הבסיסי ביותר נרטיביות היא למעשה תכונה או תכונות מאפיינות של נרטיב. הגדרה ספציפית יותר היא של התהליך שבו סיפור מיוצג על ידי המספר ונקלט על ידי המאזין, וזאת להבדיל מהנרטיב שהוא הסיפור עצמו. ישנן כמה הגדרות שונות של נרטיביות וישנה אפילו מחלוקת אם היא מושג המתייחס לטקסטים או שמא מושג רחב יותר. ניתן לתפוס נרטיביות בתור תהליך שבו משולבים עקרונות המייצרים את הטקסט ולאחר מכן מפרשים אותו וככזו היא למעשה מגדירה יחסים תקשורתיים בין מוען לנמען. מאידך נרטיביות גם יכולה להיות תכונה של טקסט ומה שמבחין בין נרטיב ולא-נרטיב. כמו כן ניתן גם לדבר על נרטיביות בתור האמצעים והתחבולות המגולמים בטקסט ובתהליך הייצוג הנרטיבי. עוד הגדרה אחרת של נרטיביות היא בתור היחסים הנוצרים בין חלקים שונים של הנרטיב. עוד ניתן לשאול האם נרטיביות היא משהו אינהרנטי לטקסט אליה תלוית הקשר ובעיקר תלוית נמען שיקבע איזה טקסט, ייצוג או דימוי יחשב בתור נרטיבי.
סיפריות היא מושג שגם הוא זוכה לפרשנויות שונות וגבולותיו אינם ברורים אך בכל זאת ניתן אולי להגדיר אותו בתור הפונטציה של הסיפור להיות מסופר, או ההצדקה לעצם מעשה המסירה שלו. סיפריות היא גם היכולת של טקסט להשיג את מטרתו, ועל כן במקרים רבים מדובר על סיפריות כעל יסוד בעל תכלית שהיא תכליתו של הטקסט. כך למשל הסיפריות של בדיחה נשענת על יכולתה להצחיק ואילו ספריות של כתבה בעיתון תלויה במידת הרלוונטיות של תוכן הידיעה והעניין שהיא מעוררת בקורא. ניתן לטעון כי סיפריות היא תכונה הקודמת לטקסט וקשורה באופן התקבלותו על ידי הקורא ומידת התאמתו למבנים מנטליים הקיימים אצלו.
