Joan Wallach Scott, Gender and the Politics of History, "Introduction" (New York: Columbia University Press, 1988).
זוהי הקדמה לספר שמכיל אוסף מאמרים שהנושאים המשותפים להם הם מגדר והיסטוריה.
מגדר (gender) הוא הידע על השוני (difference) המיני. המילה ידע, משמעותה כאן, בעקבות מישל פוקו, היא ההבנה הנוצרת אצל בני אדם בתהליכים חברתיים ותרבותיים. הידע הזה הוא לעולם יחסי ולא מוחלט. המשמעויות והשימושים שלו נקבעים על ידי מאבק פוליטי, והם האמצעים ליצירת יחסי כוח ושליטה בחברה. הידע הוא בלתי נפרד מארגון חברתי, והוא כולל גם מוסדות וטקסים. מכאן, שהמגדר הוא הארגון החברתי של ההבדלים המיניים. יש להדגיש כי המגדר אינו נובע בשום צורה מההבדלים הפיזיים הגופניים הטבעיים, מאחר ששום איבר או פונקציה של הגוף אינם קובעים כיצד תתבצע חלוקה חברתית, ולכן יש להסביר בנפרד מההבדלים הפיזיים את חלוקת התפקידים החברתית.
ההיסטוריה אינה רק מתעדת את השינויים בארגון החברתי של המינים, אלא גם משתתפת בייצור הידע אודות ההבדלים בין המינים. הצגת העבר מאפשרת בניה של המגדר בהווה. זאת בעזרת הרטוריקה שבה עושים ההיסטוריונים שימוש, באמצעות בנייתו של טקסט היסטורי, ובאמצעות הפוליטיקה, שהיא יחסי הכוח שבתוך הדיסיפלינה.
המניע של המחברת לחקר ההיסטוריה ולכתיבת היסטוריה פמיניסטית, הוא הרצון למחיקת אי השוויון בין נשים לגברים. הנשים חולקות את היעדרותן מההיסטוריה מטעמי מגדר, עם קבוצות מיעוט נוספות שנעדרות מההיסטוריה מטעמי גזע, אתניות ומעמד. חשיפת מידע היסטורי חדש (מה שהיא מכנה "פוזיטיביזם היסטורי") אודות נשים אינו מספיק לתיקון אי השוויון והוא אף נאיבי. מידע חדש אודות קיומן של נשים בעבר לא בהכרח יעיד על החשיבות שיוחסה לפעילותן. במקום זאת, הטיפול ההיסטורי הנפרד בנשים יכול לאושש את תפקידן השולי בחברה. דרך נוספת להגיע לכאורה למצב של שוויון, היא פלורליזם. ניתן היה לחשוב שהמחשבה הפלורליסטית מאפשרת, בעזרת הרחבת הקטגוריות והנושאים, לכלול נשים. אבל, טוענת הכותבת, כתיבה על נשים כחלק ממעמד הפועלים, לדוגמה, לא משנה את ההגדרות של הקטגוריות הללו באופן אפקטיבי, וגם לא שופכת אור על השאלה מדוע התעלמו מנוכחותן של נשים במשך זמן כה רב. אם היה זה בשל הטיה גברית (male bias), הרי שהפלורליזם אינו מבטיח כי הטיה כזאת לא תמשיך להיות. מכאן, נראה שיש צורך בניתוח של האפליה, באופן כזה שמרחיב את ההגדרות של הקטגוריות עצמן: מעמד, עובד, אזרח, ואפילו גבר ואישה. הצורך לבחון את הקטגוריות הללו באופן חדש נובע גם מהקושי לבחון את אי השוויון המגדרי במסגרות הרגילות של ההיסטוריה החברתית, שבהן הניחו כי נשים הינן בעלות מאפיינים אינהרנטיים מסוימים, השונים מאלה של הגברים, ושמאפיינים אלה יוצרים אינטרסים וצרכים נשיים מסוימים. הנחות אלה מקשות על ניתוח של אפליה מתוך הא-סימטריה בין נשים לגברים לאורך ההיסטוריה, מאחר שהן גורסות כי ההבדלים נובעים מ"הטבע". היסטוריה שנכתבת מנקודת מוצא כזאת סופה שתצדיק אפליה, מנימוקי הבדלי מין.
המחברת מבחינה כי תורות פוסט-סטרוקטורליות, כמו אלה של פוקו ודרידה, יכולות להציע לנשים כלי אנליטי-פוליטי רב ערך במאבק לשוויון, מאחר שהן מצביעות על היחסיות של הידע וקושרות בין ידע לכוח. למשל, השאלה כיצד נוצרות ומקבלות לגיטימיות היררכיות כגון זו של המגדר. השאלה כיצד מובילה לחקר של תהליכים, רטוריקה ושיח, ולא של אידאולוגיה ותודעה. תורות אלה עוסקות במשחק הכוחות המעורב בבניה ובפירוש של המשמעויות בחברה: הפוליטיקה. העיסוק בפוליטיקה מעלה את השאלות – למי יש אינטרס לשלוט או להתחרות על משמעויות? מה טיב האינטרס ומהו המקור שלו? לפי גישה זו, החוויה (experience) אינה הנסיבות האובייקטיביות שיוצרות את הזהות; זהות אינה נקבעת באופן אובייקטיבי על ידי צרכים ואינטרסים; פוליטיקה אינה הגעה להכרה משותפת של פרטים הממוקמים באופן דומה בחברה. במקום זאת, פוליטיקה היא התהליך שבו, באמצעות משחקי כוח וידע, נוצרות הזהות והחוויה.
עבור היסטוריונית פמיניסטית, זוהי מסגרת תיאורטית אטרקטיבית במיוחד, שבאמצעותה ניתוח ביקורתי של העבר והשפעה על החברה בהווה הם חלק ממבצע מתמשך ורציף. ההיסטוריונית יכולה לפרש את העולם בעודה מנסה לשנות אותו. ההיסטוריה, לפיכך, אינה עוד אודות המאורעות שקרו לנשים וגברים ואיך הם הגיבו אליהם, אלא אודות חקר היווצרותן של המשמעויות הסובייקטיביות והקולקטיביות של גברים ונשים. בנוסף, עלינו להפסיק לקשור באופן אוטומטי בין מין ומגדר לבין מוסד המשפחה, בין מעמד לבין מקום העבודה והקהילה, ולמקם את המלחמה ואת הסוגיות החוקתיות במקום של "פוליטיקה גבוהה" של מדינות וממשלות. מאחר שכל המוסדות מייצרים חלוקה מסוימת של עבודה, מכיוון שהמבנה של מוסדות רבים מניח חלוקה מינית של העבודה, הרי שמגדר למעשה הוא היבט של הארגון החברתי הכללי. בעצם, ניתן לומר כי ייצור הידע על ההבדלים בין המינים נמצא בכל התהליכים שאנו קוראים להם היסטוריה. כאשר אנו מעוניינים למצוא את המגדר בהיסטוריה, יש לנתח את הטקסט ההיסטורי עצמו, ולהבחין כיצד נבנים הטיעונים. ניתוח יצירתן של משמעויות, והתחרות עליהן, באמצעות מה שכינה ז'אק דרידה ד-קונסטרוקציה, יכול להעשיר את הפרשנות ההיסטורית במימד נוסף. אופן ניתוח כזה גם ממעיט מיכולתו של ההיסטוריון לספר סיפור אובייקטיבי, שלם או אוניברסלי. במקום זאת, אם אדם מכיר בכך שמשמעויות נוצרות בין היתר על ידי הדרה, הוא יוכל לקחת אחריות על ההדרה שמתבצעת בפרויקט שלו עצמו.ניתוח כזה מאפשר נראות של האופי הייחודי של כל ידע היסטורי, ושל תפקידו האקטיבי של ההיסטוריון בייצור הידע הזה. הוא מערער טענות לסמכות המבוססות על הסברים כוללניים, על קטגוריות הטוענות לביטוי המשמעות של מושגים כמו טבע האדם, גזע, מעמד, מין, או על נרטיבים סינתטיים הטוענים לאחדות של העבר.
התיאוריה הזו, השואבת מתוך עולם הניתוח הספרותי אל ההיסטוריה (ולהיפך), היא פוליטית בהשלכותיה, מאחר שהיא ממקמת את הקונפליקט במרכז הניתוח, כאשר היא מניחה שהיררכיה וכוח הם אינהרנטיים לתהליך הלשוני המנותח (הטקסט). למרות שהוגים ד-קונסטרוקטיביים כונו ניהיליסטים והרסניים על ידי מבקריהם, התיאוריות האלה הצליחו להצמיח תוכניות פוליטיות של ממש. ישנם תיאורטיקניים של החוק ושל פמיניזם, שכותבים ופועלים על סמך מסגרות אתיות, מבלי להתעלם מהמורכבות ומהסתירות שבטיעונים שלהם עצמם. היתרון שלהם הוא ביכולת שלהם לראות את התהליכים המוסדיים והאינטלקטואליים כתהליכים של יצירת ידע וכוח, על ידי תהליכים קונפליקטואליים מרובים ולא על ידי תהליך אחיד. הפרספקטיבה האפיסטמולוגית הזו מאפשרת ניתוח ביקורתי של הדיסציפלינה ההיסטורית, המאפשר להיסטוריוניות פמיניסטיות להשיג את המטרה של הפיכת האישה למושא הניתוח ההיסטורי. ההיסטוריה מארגנת ידע על העולם. לפיכך, ארגון הידע באופן כזה שבו נעדרו הנשים לחלוטין מהנרטיבים של "תקומת הציוויליזציות", המובחנות שלהן מ"האדם האוניברסלי", ההגבלה שלהן ללימודי הביתי והפרטי – מצביעים על פוליטיקה המציבה ואוכפת סדרי עדיפויות, מדכאת סובייקטים מסוימים בשם חשיבותם הגדולה יותר של אחרים, מאששת קטגוריות מסוימות ופוסלת אחרות. תפיסה יחסית של מגדר כידע היסטורי ספציפי אודות השוני בין המינים, מאפשרת לפמיניסטיות לייצר הן ידע חדש אודות נשים והשוני בין המינים, והן לאתגר באופן ביקורתי את הפוליטיקה ההיסטורית (או כל דיסציפלינה אחרת לצורך העניין).
