סיכום מאמר: צמיחה כלכלית בימי הביניים – בלום ודודליי

"Standardised Latin and medieval economic growth"/ Ulrich Blum & Leonard Dudley

בתחילת ימי הביניים (1000-1300) עד המגיפה השחורה במאה ה- 14, האוכלוסייה גדלה באופן מתמיד ואיתה גם סך הפעילות הכלכלית. בדר"כ הוסבר ע"י:

1. סוף תקופת הויקינגים ופלישות המוסלמים והמוגרבים שהרסו ולקחו כל עושר– כשלונותיהם החזירו את תקופת השקט.
2. סחר בטווחים ארוכים יותר – מה שאפשר התמחויות של אזורים.

ביקורת: ורהולסט הראה שהפיתוח העירוני-כלכלי הגיע דווקא מדפוס חדש של סחר בתוך הערים עם אנשי צבא ופקידות ולא מסחר ארוך טווח.

1. ביסוס תקופת הפיאודליזם: שאפשרה הכרה בזכויות קניין ע"י השליטים. בנוסף, ע"י מתן זכות בקרקע גדולה לאינדיבידואלים- נוצר תמריץ לעיבוד אדמה בין יישובים. כתוצאה היו פחות מקרי שוד, עלויות העסקה של הסחר פחתו וערים יכלו להתפתח.

ביקורת: אלא שבמאות ה- 12 וה- 13, דווקא כשהצמיחה הייתה הרבה ביותר, הפיאודליזם החל להתפרק. ערים מסויימות השיגו עצמאות משליטן הפאודלי ודווקא להן הייתה את ההכנסה לנפש הגבוהה ביותר.

כאמור, יש להסברים אלו הסתייגויות ובנוסף, הם מסבירים מדוע סך הפעילות הכלכלית עלתה אך לא מדוע עלתה ההכנסה לנפש. אנו נראה כי:

1. חלה סטנדרטיזציה של הלטינית המדוברת והכתובה.
2. ע"י יישום תאוריית הפירמה של קוואז – נטען שהירידה בעלות אחסון המידע הובילה לביזור של מוקדי קבלת ההחלטות ולעלייה בייצור השולי של ההון האנושי.
3. אלו הגדילו את ההכנסה לנפש.

בחנו את התאוריה מול ראיות על 77 ערים באירופה בין השנים 1000-1300. אנו מוצאים שתאוריית טכנולוגית המידע מוסיפה כוח הסברי רב למודל הניאו-קלאסי של גידול בתקופה זו.

דה-סנטרליזציה כלכלית ועלייתם של מוסדות חינוך חדשים

עיור: חל שינוי ומעבר מהערים הגדולות ומהכפרים לערים קטנות. משנת 1000 עד 1300 היו הרבה יותר ערים (התפשטו בתוך טבעת של כ- 430 עד 1230 ק"מ ממיינז, קרוב לפריז).

הגרף מראה כי הארצות עם רמות ההכנסה לנפש הגבוהות ביותר, איטליה ובלגיה, (כ- 1100$ לנפש לעומת פורטוגל עם 600$)  היו גם אלו שהיו בעלות שיעורי העיור הגבוהים ביותר. הנתונים הם לגבי שנת 1500 לכן, בשל בהיעדר מידע נוסף, הם מסיקים זאת גם לגבי השנים שלפני 1500 : שבמקומות שבהם יש ערים רבות יותר, כך ההכנסה לנפש גדולה יותר.

עליית מוסדות חינוך חדשים: החל משנת 927 ראש מנזר בצרפת יזם רפורמה שהתפשטה לאיטליה, צרפת, גרמניה ואנגליה אשר בחלקה דרשה שנזירים יהיו יודעי קרוא וכתוב בלטינית כראוי. בנוסף,  ככל שהכנסייה שיחררה עצמה בהדרגה מהשגחה חילונית במאות ה- 10 וה- 11 , הארכיבישופים שלה דרשו שפקידים מלומדים ינהלו את מחוזותיהם. בהתאם, צמחו בתי ספר סמוך לקתדרלות העירוניות שהחלו להשלים את המנזרים כמרכז החיים האינטלקטואלים ובהם למדו את החוק הקתולי. מאוחר יותר גילו את החוק האזרחי הרומי והחלו ללמד אותו למי שרצה- כלומר החלו להתפתח מעין אוניברסיטאות (כך קמה אוקספורד למשל). תהליך דומה התרחש בפריז של המאה ה- 12.

הסטנדרטיזציה של הלטינית של ימה"ב

באמצע המאה ה- 8 , באזורים בהם דיברו בלטינית מאוחרת (רומנאית) – היה פער מתרחב בין השפה המדוברת של הרב האנאלפביתי ובין שפת הכתיבה. גם השפה בה כתבו הייתה מגוונת- היו לפחות 12 סוגי כתבים. ניקוד ואיות נעשו קשים יותר בטקסט הכתוב (לא סימנו סיום משפט או פסקה). היו יותר ויותר יוצאי דופן באיות.

כתוצאה, עד שנת 750 במערב אירופה, השימוש בכתיבה נעשה נדיר בהשוואה לתקופות הקלאסיות הקודמות והשימוש בחוזים ותעודות צנח. בנוסף, חינוך בבתי ספר נעלם לחלוטין.

כלומר, זה נעשה מאוד יקר לשמר מידע ולאחזר אותו לאורך זמן. מידע חיוני נשמר רק בזכרונם של מקבלי ההחלטות. אמנם, כן נעשה שימוש במסמכים כתובים אך ללא כל המידע, אלא רק רשימות לסיוע לזכור את הפקודות שבעל פה.

בסוף המאה ה- 8 חל שינוי. ב- 774 שרלמיין כבש את צפון איטליה ועמד מול האתגר של ניהול השטח העצום. 8 שנים מאוחר יותר הוא פגש את המלומד אלקווין והזמין אותו ללמד בבית הספר של חצר המלוכה. תחת המנדט של אלקווין הוא ערך סטנדרטיזציה של הדקדוק של הלטינית המדוברת. הוא דרש שכל מילה כתובה תהיה מבוטאת (ולא שקטה)- כתוצאה הלטינית נעשתה קלה יותר ללמידה למי שזו הייתה לו שפה שנייה. אלא שדוברי שפת המקום לא הבינו את הנאמר. כתוצאה נוצרה שפה חדשה- לטינית של ימה"ב. שני עשורים קודם לכן במנזר בצרפת – הפרידו בין אותיות כך שהיו מובנות יותר. במקביל גם הקטינו אותן כך שיכלו לכתוב יותר בכל קלף נייר יקר ובמהירות רבה יותר. גם הניקוד התפתח: משפטים התחילו באות גדולה והסתיימו בנקודה. כותרות היו באותיות גדולות.

בשתי המאות לאחר מותו של שרלמיין דווקא הספריות במנזרים נעשו טובות הרבה יותר, באיכות ובכמות התיעוד. עם גידול תנועת הנזירות, היו יותר ויותר מקומות אחסון למידע ולהעתקה של כתבים.

קשר אפשרי בין טכנולוגיית מידע ותפקוד כלכלי

בין השנים 1000 ל- 1300 היה שינוי במיקום הצמיחה הכלכלית ממרכז לפריפריה של עולם הנצרות. לשינויים האלו קדמה סטנדרטיזציה של השפה הלטינית המדוברת והכתובה – חידושים שהפחיתו מעלות אחסון המידע.

עדויות של קשרים אפשריים בין טכנולוגיית מידע לצמיחה כלכלית בימה"ב

היווצרותה של שפה אחידה איפשרה שימוש במסמכים כתובים כדי להעריך את התועלת של שימוש בטכנולוגיות חקלאיות חדשות ולפתח טכנולוגיות ייצור חדשות. יתרונות שהובילו לכך:

א.      העברת מידע מורכב יותר בצורה מהירה יותר מאשר בעל פה

ב.      שימור של מידע וכך השוואת יעילות של טכנולוגיות לאורך זמן.

ג.        התמחות באמצעות חוקים כתובים (פגישות שנתיות של בעלי מקצוע).

בנוסף, היה שימוש מוגבר בחוזים.

א.      חוזים מפורטים יותר – איפשרו מחוייבויות מורכבות יותר.

ב.      איפשרו אכיפה קלה יותר לאורך זמן. לדוג' העמדה לדין של סוחרים שלא מילאו את חוזיהם.

עלויות חוזים וארגון חברתי

כיצד נשווה בין השפעות אלו על הצמיחה הכלכלית ובין השפעות אחרות?

קוואז דיבר על עלויות עסקה – עלויות מידע ועלויות ביצוע מו"מ. כשאלו גבוהות עדיף שיהיה חוזה אחד בו גורם ייצור אחד מסכים לציית להוראות יזם. באופן כזה, ניתן לראות שבחברה כולה, אם מידע ויצירת חוזים הוא עניין יקר, עדיף לאיכרים פשוטים ולבעלי מלאכה להציע את שירותם לאציל בתמורה להגנה. משמעות מבנה חברתי היררכי אנכי שכזה הוא סנטרליזציה בקבלת החלטות.

טיעון 1: ירידת מחירים של אחסון ואחזור מידע (שיפור בטכנולוגיית מידע – IT) יוביל לביזור באופן קבלת ההחלטות, כשהסכמים חוזיים יחליפו פקודות. כתוצאה, נצפה שאזורים פריפריאליים יצמחו מהר יותר מהמרכז.

טיעון 2: כשעלויות אחסון מידע יורדות, התפוקה השולית של ההון האנושי תגדל. כשהמידע ומוקד קבלת ההחלטות הוא מרכזי ישנו פחות צורך בהון אנושי, אך כשיש שפה אחידה וחוזים ישנו ערך גדול להון אנושי (עורכי דין, רואי חשבון, מורים ושאר בעלי מקצוע יודעי קרוא וכתוב, בכל היבשת).

טיעונים אלו תואמים את הנתונים במאמר.

ניסוי אמפירי

המודל: משוואת הצמיחה של אוכלוסיית עיר J:

*Ring – מקבל את הערך 1 אם העיר נמצאת בטבעת של 430-1230 ק"מ מהעיר מיינז (MEINZ ) ו-0 אם לא. מבטא את טיעון 1 שטכנולוגיית מידע תוביל להורדת מחירי אחסון מידע ולביזור  של מוקד קבלת ההחלטות.

תוצאות:

התוצאות מגלות מספר דברים המשפיעים על צמיחה כלכלית:

1. למשתנה "נמל" – הייתה השפעה משמעותית על צמיחה.
2. לזכויות קניין בטוחות, כפי שהיו תחת שלטון מרקנטלי (מסחרי) או פאודלי – הייתה השפעה חיובית על צמיחה דרך תחרות.
3. לערים שהיו בהן קתדרלות לא היה יתרון על פני ערים ללא.
4. השפעת היות הערים בתוך הטבעת:  8 ערי הנמל בתוך הטבעת צמחו בצורה משמעותית יותר מ- 18 ערי הנמל האחרות.
5. 8 הערים ה"חופשיות" בתוך הטבעת צמחו מהר יותר משמעותית מ- 25 הערים החופשיות שמחוצה לה.
6. מרכזים של "ייצור" הון אנושי (בתי ספר, מנזרים) לא צמחו מהר יותר בתוך הטבעת. זה מרמז על ניידות של אנשים היודעים קרוא וכתוב לאותן ערים בשאר מערב אירופה. תוצאה זו תואמת למה שתואר קודם- היתורנות בסטנדרטיזציה של התקשורת.

המודל מראה שלא ניתן לדחות את ההשערה שהצענו. בין השנים 1000-1300 הסטנדרטיזציה של הלטינית הביאה לביזור של קבלת החלטות כלכלית ועלייה בתפוקה השולית של ההון האנושי. השפעות אלו ימשיכו עד המאה ה- 16, אז נכנסו שני חידושים נוספים: הדפוס והסטנדרטיזציה של דיאלקטים ושפות מקומיות.

לסיכום

בין שנת 1000 עד למגיפה השחורה של המאה ה- 14 , ההאצה בצמיחה הכלכלית איפשרה לאירופה להכפיל את האוכלוסייה. הסברים מקובלים מייחסים זאת לקץ הפלישות, צמיחה בסחר או ביסוס המשטר הפיאודלי. ברגע שהשפעות אלו ירדו, האזור חזר לש.מ הקדם-תעשייתי מלתוסיאני. ג'ונס ומדיסון טענו שההכנסה לנפש צמחה משמעותית בין 1000 ל- 1500. איניס הציעה שהמפתח להבנת הכלכלה בימה"ב הייתה טכנולוגיית מידע חדשה. רייט הרחיב את הגדרת ה- IT כדי לכלול את הסטנדרטיזציה בכתב ובשפה הלטינית שאפשרה לאנשים מדיאלקטים שונים לתקשר. הלטינית הייתה פונטית ודרשה רק כ- 20 אותיות ומי שהפיץ אותה עשה זאת באפקטיביות.

מאמר זה הציג השערה על סמך מודל עלויות עסקה: המודל חזה שע"י הפחתת עלויות כריתת החוזים, סטנדרטיזציה של השפה תוביל להתמוטטות המבנה ההיררכי ולעלייה בתפוקה השולית של ההון האנושי. נראה שאכן הגידול העירוני במערב אירופה של ימה"ב תאם לכך. הגידול הכלכלי המשמעותי היה מרוכז בתוך טבעת מהים הצפוני אל צפון ודרום מזרח צרפת ואל צפון איטליה. ערים מחוץ לטבעת זו גדלו עד כדי כך שהן סיפקו הון אנושי לערים בתוכה.