ככל שחברה גדלה, היא זקוקה ליותר תיאום. האם מכאן נובע שהיא זקוקה גם לשכבה של שליטים? בספרם The Dawn of Everything משנת 2021, האנתרופולוג דייוויד גרייבר והארכאולוג דייוויד ונגרו מערערים על המעבר הזה. הם מבקשים להפריד בין גודל היישוב, מורכבות החיים בו וריכוז הכוח הפוליטי. אלה תכונות שיכולות להופיע יחד, אבל הקשר ביניהן דורש הסבר וראיות.
הדיון ממשיך את השאלה הרחבה על חירות וצורות התארגנות בהיסטוריה אצל גרייבר וונגרו. כאן נתמקד בוויכוח הארכאולוגי: כיצד אפשר לדעת מי ניהל עיר שאין לנו ממנה פרוטוקולים של ישיבות או תיאור מוסכם של שיטת השלטון?
העיר אינה חבילה מוכנה של מוסדות
במאמר משותף מ־2018, שקדם לספר, השניים טענו שהעיור לא הגיע תמיד יחד עם מלוכה ומנגנון מנהלי ריכוזי. הם הצביעו על פערים בזמן בין הופעת יישובים גדולים לבין העדויות לשלטון שושלתי, ועל תשתיות עירוניות מפותחות שאינן מלוות בסימנים המוכרים של כוח מלכותי. מבחינתם, עצם קיומו של יישוב גדול אינו מספיק כדי להסיק שבראשו עמד מלך.
אחת הדוגמאות שלהם היא טאוטיווקאן שבמקסיקו. הם מתארים שינוי עמוק בעיר: מעבר מן הדגש על פירמידות ומפעלי פולחן לבנייה נרחבת של מתחמי מגורים. הם קוראים את השינוי כעדות ליכולת לשנות את הסדר החברתי בתוך עיר גדולה. זו פרשנות של הממצא, שצריך לבחון מול הסברים אחרים.
מה אפשר להסיק מהיעדר ארמון?
בתגובה לביקורת על הספר, שפרסם ב־2022, ונגרו דן ביישובי הענק הפרהיסטוריים באוקראינה. הוא מדגיש את היעדר העדויות לארמונות, לקבורה עשירה ולמנהל מרכזי באתרים הנדונים. המחלוקת נוגעת גם לשאלה אם מדובר ביישובי קבע או באתרי התקהלות עונתיים, וממילא לכמה אנשים חיו בהם בעת ובעונה אחת.
ההבחנה הזאת חשובה: מספר הבתים שנבנו באתר במשך מאות שנים אינו זהה בהכרח למספר משקי הבית שפעלו בו בו־זמנית. גם היעדר סימן מסוים לשלטון אינו מתאר לבדו את חלוקת הסמכויות. כדי לשחזר מערכת פוליטית יש לצרף נתונים על מגורים, משאבים, מרחבים ציבוריים ושינויים לאורך זמן. השאלה היא איזה הסבר מתאים למכלול, ועד כמה הממצא מאפשר להכריע.
הביקורת: ארגון מלמטה אינו מחייב החלטה משותפת
הארכאולוג מייקל א' סמית מסכים שיש להתרחק מהתמונה שלפיה כל עיר קדומה נשלטה בידי רודן. במאמרו ב־Aeon הוא מציין שבטאוטיווקאן אין זיהוי ברור של קברים מלכותיים או ייצוגים פומביים של שליט יחיד, ושחוקרים רבים מציעים שלטון של מועצה או קואליציה. אבל הוא מבקר את האופן שבו גרייבר וונגרו מסבירים תהליכים עירוניים.
סמית מבחין בין התארגנות מכוונת של תושבים לבין סדר שנוצר בהדרגה מתוך פעולות יומיומיות. שכונות, למשל, יכולות להתגבש מתוך קרבה, מסחר ויחסי שכנות, גם בלי אספה שהחליטה מראש על המבנה שלהן. לכן צריך להסביר כיצד פעלו מנגנוני התיאום. המושג ״מלמטה״ אינו תשובה מלאה לשאלה הזאת.
המחלוקת נוגעת גם לדיון הסוציולוגי על ריבוד חברתי והטענה שאי־שוויון ממלא צורך ארגוני. כדאי להבחין כאן בין חלוקת משימות, סמכות מוגבלת ופערי כוח שעוברים בירושה. עיר זקוקה להסדרים לחלוקת מים וליישוב מחלוקות; צורת ההסדרים והיכולת לפקח על בעלי התפקידים הן שאלות נוספות. זו דרך לקרוא את הוויכוח בלי להניח מראש שכל תיאום מחייב שליטה, או שכל היעדר מלך מוכיח שוויון.
מקורות וקריאה נוספת
המאמר מבוסס על המאמר המשותף שקדם לספר, תגובתו של ונגרו לביקורת והמאמר של סמית. הוא מתמקד במחלוקת על ערים, ואינו סקירה מלאה של הספר.
- David Graeber and David Wengrow, The Dawn of Everything: A New History of Humanity, 2021.
- How to Change the Course of Human History, גרייבר וונגרו, Eurozine, 2018; במיוחד החלק האחרון על העיור.
- The Roots of Inequality: An Exchange, תגובת ונגרו לביקורת של קוואמה אנתוני אפיה, ינואר 2022.
- Life in Early Cities: On Neighbourhoods and Energised Crowding, Michael E. Smith, Aeon.
