ניתוחו של אנטוניו גראמשי את תפקיד האינטלקטואלים חורג באופן חד מהתפיסות המקובלות. הוא טען שכל בני האדם הם אינטלקטואלים במובן הבסיסי — כולנו חושבים, מפרשים, מבינים — אך לא כולם מתפקדים כאינטלקטואלים בתוך המבנה החברתי. גראמשי הבחין בין שני סוגים: אינטלקטואלים מסורתיים, כמו כמרים, מורים ופקידים, שנראים כמי שפועלים מחוץ לאינטרסים מעמדיים; ואינטלקטואלים אורגניים, שמופיעים מתוך מעמד מסוים ומבטאים את תפיסת עולמו. בעיני גראמשי, האינטלקטואלים המסורתיים רק נראים עצמאיים, אך בפועל הם לרוב משרתים את מבני הכוח הקיימים.
אינטלקטואלים כמארגני ההגמוניה
לפי גרמשי, האינטלקטואלים האורגניים ממלאים תפקיד מכריע ביצירתה והחזקתה של הגמוניה תרבותית. הם אינם מייצרים רעיונות בלבד — הם מארגנים תרבות, מעצבים הסכמה חברתית ומובילים את מעמדם במובן אידאולוגי ופוליטי. עבור המעמד השליט, האינטלקטואלים האורגניים הם מנהלים, טכנוקרטים, אנשי תקשורת ואנשי שיווק של רעיונות — אלה שמתורגמים כוח כלכלי לכוח תרבותי. הם מעצבים את תפיסת העולם כך שאינטרסים מעמדיים פרטיים ייראו כ"אינטרס כללי", ומפתחים אסטרטגיות שמחלישות או סופגות התנגדות.
אינטלקטואלים מהפכניים: מי יאתגר את ההגמוניה?
הקטגוריה של האינטלקטואלים האורגניים הפכה משמעותית במיוחד בניתוח היכולת של קבוצות מוחלשות לאתגר את הסדר ההגמוני. תנועות של מעמד עובדים, לדוגמה, זקוקות לאינטלקטואלים משלהן — כאלה שיכולים לבטא את חוויות היומיום של הפועלים, לפתח אופק רעיוני חלופי ולהוביל מאבקים תרבותיים ופוליטיים. אינטלקטואלים אלו צומחים מתוך החיים המעמדיים של הקהילה שהם מייצגים, אך רוכשים מצד שני כלים תיאורטיים. בניגוד ל"אינטלקטואלים המסורתיים", הם אינם מתנתקים ממעמדם כדי להתמזג עם מוסדות כוח קיימים.
רלוונטיות עכשווית: מי מייצר ידע ולמי הוא משרת?
המסגרת של גראמשי רלוונטית במיוחד לדיונים בני זמננו על מומחיות, אקטיביזם וייצור ידע. היא מטילה ספק בניטרליות המוצהרת של אקדמיה ושל מקצועות מומחים, אך מצד אחר גם מדגישה את הצורך בידע מקצועי בתוך תנועות חברתיות. האתגר שנותר פתוח: כיצד ליצור עבודת ידע שמטרתה שחרור ושינוי חברתי — לא שימור היררכיות קיימות — וכיצד לבנות מוסדות שבהם אינטלקטואליות תישאר מחוברת למאבקים רחבים לצדק ולשוויון.
