ההוגה הניאו-מרקסיסטי אנטוניו גרמשי התעניין מאוד בתפקיד האינטלקטואלים בחברה. הוא אמר בפרט שכל בני האדם הם אינטלקטואלים, אך לא לכולם יש את התפקיד החברתי של אינטלקטואלים. הוא העלה את הרעיון כי אינטלקטואלים מודרניים אינם מסתפקים בייצור שיח, אלא היו מעורבים בארגון של פרקטיקות חברתיות ולקחת חלק ביצירת הגמוניה תרבותית. הם מייצרים שכל ישר, כלומר, מה שמובן מאליו. לפיכך, האינטלקטואלים העוסקים לצד מעמד הפועלים ימלאו תפקיד מרכזי בייצור עדויות שיהרסו את השכל הישר שנוצר, לדבריו, על ידי הבורגנות.
עוד הוא הבדיל בין "אינטליגנציה מסורתית" אשר (באופן לא נכון) חושבת על עצמה כמעמד מובהק של חברה, לבין קבוצות האינטלקטואלים שכל מעמד מייצר "אורגנית". אינטלקטואלים אורגניים אלה אינם מתארים פשוט את חיי החברה על פי כללים מדעיים, אלא מבטאים את החוויות והרגשות שההמונים לא יכלו להביע בכוחות עצמם. האינטלקטואל האורגני יבין לפי התיאוריה אך גם ירגיש מניסיון חיי האנשים.
הצורך ביצירת תרבות ספציפית לעובדים מקושר לקריאתו של גרמשי לסוג של חינוך המאפשר הופעת אינטלקטואלים החולקים את רגשי המוני העובדים.
לדיון מורחב ראו: גרמשי ומה עושים אינטקטואלים בחברה
