בראשית פרק ט"ו הוא אחד הפרקים המכוננים בספר בראשית ובתנ"ך בכלל. בפרק זה נכרתת הברית הראשונה בין אלוהים לאברהם – "ברית בין הבתרים" – שמבטיחה לאברהם ולזרעו עתיד של עם גדול ונחלה בארץ כנען.
תקציר בראשית ט"ו
הפרק נפתח בדבר אלוהים אל אברם במחזה לילה: "אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ". אברם מביע דאגה: למרות הבטחות האל, אין לו בן, ויורשו העתידי הוא עבדו, אליעזר מדמשק. אלוהים מבטיח לאברם במפורש כי בנו, ולא עבדו, יירש אותו. כדי לחזק את ההבטחה, מוציא אותו החוצה ומראה לו את שמי הלילה: "הבט נא השמימה וספור הכוכבים… כה יהיה זרעך". אברם מאמין בהבטחה, ואמונתו נחשבת לו לזכות.
בהמשך, שואל אברם כיצד ידע שיירש את הארץ. אלוהים משיב באמצעות טקס ברית מרשים: אברם מצווה להביא בעלי חיים, לחצותם ולהעמידם זה מול זה. עם רדת החשכה נופלת תרדמה על אברם, ובמהלך מחזה נבואי מודיע לו אלוהים כי זרעו יגלו לארץ זרה, ישועבדו ויעונו ארבע מאות שנה, אך בסופו של דבר יצאו ברכוש גדול וישובו לארץ כנען.
לבסוף מופיעה "תנור עשן ולפיד אש" העוברים בין הבתרים – סימן לכריתת הברית. אלוהים מבטיח לאברם כי יתן לזרעו את הארץ "מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת", ואת כל שטחי העמים היושבים בה.
נושאים עיקריים
אמונה ובחירה: אברם מאמין ללא הוכחה, ואמונתו היא יסוד הברית.
הבטחת הארץ והזרע: נושא מרכזי בחיי האבות ובהתגשמות הייעוד הלאומי.
ברית אלוהית: כריתת ברית חגיגית ומשמעותית בנוסח קדום.
גורל העתיד: רמז לגלות מצרים ולגאולה.
פרשנות וערכים
רש"י מדגיש כי האמונה של אברם נחשבת לזכותו הגדולה, ואילו הרמב"ן מדגיש את חשיבות החיזוק דרך מעשה הברית. מדרשים שונים רואים בברית זו את ראשית התהליך הארוך של גאולת ישראל. הפרק מעורר מחשבות על כוח האמונה בעת חוסר ודאות, ועל התחייבות ארוכת טווח כלפי עתיד שטרם התממש.
חזרה אל: סיכומים בתנ"ך
