העלייה הראשונה (1882–1904) התמודדה לא רק עם אתגרי הקרקע, הכלכלה והאקלים אלא גם עם מציאות חברתית ומדינית מורכבת שכללה שלטון עות'מאני מתנכר ומנגנונים חברתיים ערבים מקומיים, שראו בעולים היהודים זרים ובמקרים מסוימים – אף אויבים.
ביחס לשלטון העות'מאני, עמדו עולי העלייה הראשונה בפני מערכת בירוקרטית מגבילה ובלתי יעילה. מרביתם היו נתינים של מדינות אירופה והשתייכו לשיטת הקפיטולציות, כלומר היו נתונים להגנת הקונסולים של מדינותיהם, אך גם למעקב וחשדנות מצד השלטונות. השלטון אסר על עלייה יהודית מסיבית, והעולים נדרשו להציג "פתקה אדומה" עם כניסתם לארץ. בנוסף, נאסרה רכישת קרקעות על ידי זרים, ואף על יהודים אזרחי האימפריה במקרים מסוימים. מי שרכש קרקע היה חייב לרשום אותה על שמו כאזרח עות'מאני, מה שהוביל לעסקאות מתוחכמות ולעיתים מסוכנות.
המוסדות העות'מאניים דרשו גם תשלומים שונים – "גזרת הבתים", מיסים, מעשרות – ולא אחת פעלו מתוך שחיתות ובקשיש, מה שהפך את ההתנהלות מול השלטון לתלויה ברצונם של פקידים מקומיים. היו גם תקופות של מצוד יזום אחרי עולים בלתי־חוקיים והריסת מבנים שנבנו ללא אישור.
יחסי עולי העלייה הראשונה עם האוכלוסייה הערבית המקומית היו מורכבים. מצד אחד, נוצרו לעיתים קשרים של שכנות וידידות – העולים למדו את השפה הערבית, חיו בשכנות לערבים ולעיתים אף נעזרו בהם לצרכים שונים. מצד שני, רבים מהערבים המקומיים ראו ביהודים "בני מוות", זרים שאינם חלק מהמרקם המקומי. היו פשיטות של רועים בדואים על שדות המושבות, סכסוכים על קרקעות, מקרים של גאולת דם, תקשורת לקויה ואף עימותים בעלי אופי לאומי.
בתגובה לאי-הביטחון ולחוסר התמיכה מצד השלטון, התפתחו יוזמות לשמירה יהודית עצמאית. בתחילה בלטו שומרים יהודים כמו יהודה ראב, יהושע חנקין ואברהם שפירא, שפעלו יחד עם בני המושבות. עם התערבות פקידות הברון רוטשילד, הועברה האחריות על הביטחון לגורמים חיצוניים, וברוב המושבות נשכרו שומרים ערבים. בתקופת יק"א (מאז 1900), האחריות על השמירה נותרה בידי שומרים ערבים, והמצב הביטחוני הלך והחמיר. בתגובה, הוקמו ארגוני שמירה עצמאיים כמו "ארגון העשרות" ברחובות, שבישרו את ראשיתו של חזון ההגנה העצמית היהודית בארץ ישראל.
לסיכום, יחסי העלייה הראשונה עם השלטון ועם האוכלוסייה הערבית לוו במתח תמידי: בין שיתוף פעולה לחיכוך, בין רצון להשתלב לבין הצורך להתגונן, ובין תקווה לבניין לבין מציאות של התנגדות, חשדנות ולעיתים אף עוינות.
ראו גם: המושבות בעלייה הראשונה
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים / דפוסי הפעילות של התנועה הציונית
