ש"י עגנון מרבה לעסוק בדמויות נשיות ביצירתו, אך יחסו אליהן אינו חד-משמעי. נשים בסיפוריו חיות במרחב חברתי דכאני, שבו גורלן מוכתב על ידי מוסכמות, ציפיות ושידוכים כפויים. לעיתים הן נכנעות למערכת הפטריארכלית, ולעיתים הן מבקשות למרוד בה – אך תמיד הן נעות בין גורל שנגזר עליהן לבין חלומות שלא מתגשמים. דרך שלוש דמויות מרכזיות – תהילה (תהילה), בלומה (סיפור פשוט) ושפרה (בדמי ימיה) – ניתן לראות כיצד עגנון מעצב נשים המתמודדות עם גורל של כפייה חברתית, אך בדרכים שונות לחלוטין.
תהילה – האישה המקבלת את גורלה באצילות
גיבורת הסיפור תהילה היא אישה זקנה שחיה בירושלים, נושאת על כתפיה עבר קשה של ייסורים ואובדן, אך מקבלת את גורלה באמונה שלמה ובשלווה פנימית. תהילה איבדה את משפחתה, חוותה אכזבות ושברון לב, אך אינה מתלוננת או מתריסה כנגד מר גורלה. היא מקדישה את ימיה לחסד, לתפילה ולניסיון לתקן את העבר.
דמותה מסמלת את האישה היהודית המסורתית, שהשלימה עם חייה מתוך תודעה של קבלת הדין. עגנון מתאר אותה בהערכה ובכבוד, אך גם דרך עיניו של המספר הצעיר, שחווה תחושת זרות אל מול ההשלמה המוחלטת שלה עם גורלה. בכך עגנון מעלה שאלה – האם כניעתה של תהילה היא מופת לאמונה, או שמא זהו שיאו של דיכוי נשי שאין לו חלופה?
בלומה – האישה שנדחקה לשוליים
בניגוד לתהילה, בלומה מ-סיפור פשוט אינה אישה מבוגרת שקיבלה את גורלה, אלא צעירה שנדחקה אל השוליים בשל מערכות חברתיות נוקשות. היא משרתת בבית משפחת הורביץ, מאוהבת בהירשל, והוא בה, אך בשל מעמדה החברתי הנחות אינה נחשבת לכלה ראויה בעיני אמו של הירשל. כאשר הירשל נאלץ להינשא לאישה אחרת, בלומה נעלמת מחייו.
בלומה אינה מורדת בגלוי, אך גורלה – היעלמותה וחייה הבלתי-ידועים – רומז על הכוח הדורסני של החברה הפטריארכלית. הירשל, שנכנע ללחצי החברה, נענש בהתמוטטות נפשית, אך בלומה, שאינה נלחמת בגורל אלא פשוט נשמטת מהסיפור, נותרת דמות שתיקותה מהדהדת. עגנון חושף כאן את חולשתה של החברה המסורתית, שאינה מאפשרת לנשים אהבה חופשית או בחירה אישית.
שפרה – האישה הבוחרת באהבה, אך משלמת מחיר כבד
שפרה מ-בדמי ימיה שונה מתהילה ובלומה – היא אישה צעירה שבוחרת באהבה בניגוד למוסכמות. היא מסרבת לשידוך מסורתי ומעדיפה קשר רגשי משמעותי עם בן זוגה, אך גם כאן הבחירה באהבה אינה מובילה לאושר. מציאות החיים בירושלים מתגלה כמאכזבת, ושפרה מוצאת את עצמה במצב של חוסר ודאות וחיים שאינם מתממשים כפי שקיוותה.
שפרה היא אולי הדמות הקרובה ביותר לדמות נשית מודרנית – היא בוחרת, היא פועלת, אך עדיין היא כלואה בתוך עולם שאינו מאפשר לה לממש את חייה במלואם. בכך מציב עגנון ביקורת מרומזת כלפי החברה שבה אפילו לאישה בעלת רצון חזק אין אפשרות אמיתית לחיות כרצונה.
האם יש אפשרות למרד נשי אצל עגנון?
האם נשים אצל עגנון יכולות למרוד בגורלן? תהילה משלימה עם חייה, בלומה נעלמת מהסיפור, ושפרה מנסה לממש את רצונה אך נותרת עם אכזבה. נראה כי אצל עגנון, האישה אינה יכולה לזכות בחיים מלאים באמת – החברה חוסמת בפניה כל מסלול של אושר אמיתי. עם זאת, עצם תיאור הדמויות הנשיות הללו, עם כאבן ועם תודעתן העצמאית, חושף רגישות עמוקה לגורלן ולמצוקתן.
עגנון אמנם אינו סופר פמיניסטי במובן המודרני, אך יצירתו משמשת כתב אשמה סמוי נגד העולם החברתי שמגביל את הנשים. בכך הוא מעניק להן נראות, ומזמין את קוראיו לבחון מחדש את המוסדות החברתיים שמונעים מהן לחיות כרצונן.
