ביצירתו של ש"י עגנון מתקיים מתח מתמיד בין העיר לכפר, בין החיים היהודיים בעיירה הקטנה לבין המציאות המשתנה של העיר המודרנית. דרך גיבוריו, עגנון בוחן את המעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית, את הקונפליקט בין ערכי המשפחה והקהילה לבין השפעותיו של העולם החדש, ואת תחושת הניכור והאובדן שמתלווה לשינויים הללו. עגנוו עושה שימוש במבנה נרטיבי שמדגיש את הקונפליקט שבין המקומי לזר, בין הפשוט למורכב, בין השלווה המדומה של הכפר לבין הטלטלה של העיר.
הכפר כמקום של יציבות מדומה – "סיפור פשוט"
בספר סיפור פשוט, עגנון מתאר את החיים בעיירה היהודית שיבושוב, מקום שבו הכול מתנהל לפי סדרים ברורים – שידוכים נקבעים על פי אינטרסים כלכליים, והחיים נשלטים על ידי קודים חברתיים נוקשים. הגיבור, הירשל הורביץ, מוצא עצמו לכוד בין אהבתו הטבעית והאמיתית לבלומה היתומה, לבין חובתו החברתית להינשא למינה, השידוך שאמו כופה עליו.
שיבושוב, כמו כפרים יהודיים אחרים ביצירת עגנון, מצטיירת כמקום של סדר, אך סדר זה הוא גם מקור לדיכוי ולחוסר אפשרות למימוש עצמי. הירשל אמנם נשאר בתוך המסגרת החברתית, אך במחיר של התמוטטות נפשית. בכך, עגנון מציג את הכפר כמקום שמגן על המסורת, אך גם משמר את הכבלים החברתיים שמונעים מאנשים לפעול על פי רגשותיהם.
העיר כמקום של ניכור וזרות – "פרנהיים"
לעומת הכפר המסורתי של סיפור פשוט, הסיפור פרנהיים מציג את העיר המודרנית כמקום של סכנה, ריקנות והתפרקות ערכים. גיבור הסיפור, הירש פרנהיים, הוא יהודי מסורתי שמגיע לעיר הגדולה מתוך רצון להשתלב בעולם החדש. בתחילה הוא מצליח להתקדם מבחינה כלכלית וחברתית, אך בהדרגה הוא מאבד את עצמו – את זהותו היהודית, את הקשרים האישיים האמיתיים, ואת תחושת השייכות.
העיר אצל עגנון אינה מקום של חירות ושל אפשרויות אינסופיות, אלא מקום שבו האדם עלול להיסחף אחרי אשליות, תוך שהוא מתרחק מהשורשים התרבותיים והדתיים שלו. הירש פרנהיים הופך לאדם מנוכר, המנותק מעברו ומזהותו, ובסופו של דבר נותר בודד, חסר יציבות ונטול עוגן.
המפגש בין הכפר לעיר – "הרופא וגרושתו"
בסיפור הרופא וגרושתו, עגנון מתאר מפגש בין שני עולמות – עולם הכפר, המסמל חיים פשוטים ומסורתיים, ועולם העיר, המסמל שינויים חברתיים ותמורות אישיות. הגיבור, רופא במקצועו, עוזב את אשתו ואת חייו הקודמים, מתוך רצון לבנות חיים חדשים במסגרת מודרנית וחופשית יותר. אך גם כאן, כפי שקורה ב-פרנהיים, המעבר לעולם החדש אינו מביא עמו גאולה, אלא אכזבה, בידוד ורדיפה אחר חלומות שלא מתממשים.
עגנון משתמש בסיפור זה כדי להציג את חוסר היכולת של האדם להשתחרר לחלוטין מעברו. הכפר והעיר אינם רק שני מקומות שונים גיאוגרפית, אלא שתי תודעות – מצד אחד, העולם הישן שמבוסס על ערכים יציבים אך כובלים, ומצד שני, העולם החדש שמציע חופש, אך גם אשליה וניכור.
סיכום – אין מנוחה לא בעיר ולא בכפר
עגנון אינו מצייר את הכפר כגן עדן אידיאלי, אך גם אינו מהלל את העיר. שניהם מצטיירים כעולמות בעלי מגבלות: הכפר מציע יציבות אך חונק את היחיד, בעוד שהעיר מעניקה חופש, אך גובה מחיר של אובדן זהות וניכור. גיבוריו, כמו הירשל, הירש פרנהיים והרופא, נעים בין שני העולמות מבלי למצוא מנוחה אמיתית. דרך המתח הזה בין העיר לכפר, עגנון בוחן את השבר היהודי המודרני – הקרע בין מסורת לקדמה, בין קהילה לאינדיבידואל, בין בית לשוטטות. יצירתו משקפת את מצבו של היהודי במאה ה-20, הנע ונד בין עולמות, מחפש אחר יציבות אך מוצא את עצמו תמיד בין לבין, בלי מקום שלם להשתקע בו באמת.
ראו גם: עגנון בין מסורת ומודרניות
