יצירתו של ש"י עגנון מתאפיינת במתח עמוק בין מסורת למודרנה, בין העולם היהודי הישן לבין תמורות הזמן החדש. דמויותיו נקרעות בין אורח החיים הדתי, הנוקשה והמחייב, לבין העולם המודרני, אשר פותח בפניהן אפשרויות חדשות – אך גם כרוך בתחושות של ניכור ואובדן שורשים. באמצעות שפה ייחודית המשלבת עברית מקראית, לשון חז"ל ותחביר מודרני, מצליח עגנון לבטא את ההתלבטות הפנימית של גיבוריו ואת עמידתם בפרשת דרכים היסטורית ורוחנית.
אחד הספרים הבולטים שבהם נבחן המתח הזה הוא תמול שלשום, המספר את סיפורו של יצחק קומר, חלוץ צעיר המגיע לארץ ישראל חדור אמונה בציונות ובעבודת האדמה. ברם, חרף שאיפתו להשתחרר מן העבר ולבנות מציאות חדשה, הוא אינו מצליח להינתק לחלוטין מן המסורת שהוטמעה בו. דמותו של יצחק משקפת את הדור החדש, שמבקש ליצור חיים עצמאיים אך נותר כרוך בעבותות העבר. בסופו של דבר, יצחק נהרג בצורה כמעט שרירותית, ללא משמעות או כפרה – דבר המדגיש את הכישלון שבניסיון להיפרד מעברו היהודי.
גם ב-סיפור פשוט עגנון עוסק בעימות בין ערכים ישנים לחדשים, הפעם דרך פריזמה של יחסים משפחתיים וחברתיים. גיבור הספר, הירשל הורביץ, מוצא עצמו כלוא בין אהבתו לנערה ענייה בשם בלומה לבין הציפיות החברתיות ממנו להתחתן עם שידוך הולם. המאבק הפנימי בין רגש לבין חובה מסתיים בהתמוטטות נפשית, המסמלת את חוסר היכולת של הפרט להתמודד עם כבלי המסורת הכבדים.
ב-הכנסת כלה, ספר אחר של עגנון, המתח בין העולם הישן לחדש נוכח לא רק בעלילה, אלא גם בסגנון הכתיבה. עגנון מאמץ כאן את שפתם של ספרי המוסר הישנים, אך תוך שימוש אירוני המבליט את השבר שבמעבר מהחברה המסורתית לעולם המודרני.
דמויותיו של עגנון אינן מצליחות להשתחרר לחלוטין מן העבר, אך גם אינן משתלבות בהרמוניה בעולם החדש. הן תועות, מגששות, לעיתים נסחפות בעל כורחן לכיוון זה או אחר, ולעיתים נותרות תלויות בין שמיים לארץ, ללא אפשרות לגאולה.
המפגש בין מסורת למודרנה אינו מוצג אצל עגנון כשחור ולבן. אין כאן דחייה מוחלטת של העבר, אך גם לא קבלה מוחלטת של החדש. הוא מתאר מציאות מורכבת, רוויית מתח וחרדה, שבה השבר התרבותי והנפשי הופך להיות היסוד המכונן של החוויה היהודית בעידן החדש.
ראו גם: ש"י עגנון – ביוגרפיה
