ב-28 ביוני 1919, בתום מלחמת העולם הראשונה, נחתם חוזה ורסאי בתום ועידה שנערכה בעיר ורסאי בצרפת. ההסכם היה מסמך היסטורי שנועד להבטיח שלום עולמי, אך במובנים רבים היה הזרע שממנו צמחה מלחמת העולם השנייה. עבור גרמניה, החוזה היה משפיל ומכאיב: היא נאלצה לשלם פיצויים עצומים, למסור שטחים נרחבים, ולשאת באחריות הבלעדית לפרוץ המלחמה. ההשלכות הפוליטיות, הכלכליות והפסיכולוגיות של החוזה יצרו קרקע פורייה לעליית האידיאולוגיה הנאצית ולתפיסת עולמו של אדולף היטלר.
השפלה לאומית והזעם הציבורי
חוזה ורסאי נתפס בעיני הציבור הגרמני כהסכם דכאני ומשפיל. רבים האמינו שגרמניה נבגדה על ידי מנהיגיה, שסיימו את המלחמה בכניעה מבלי שהמדינה נכבשה צבאית. התעמולה הימנית ניצלה זאת וטענה כי גרמניה לא הפסידה בשדה הקרב, אלא נדקרה בגבה על ידי פוליטיקאים ובוגדים מבית – תיאוריה שנודעה כ"אגדת הסכין בגב" (Dolchstoßlegende).
היטלר, שחש עצמו חלק מאותו זעם לאומי, עשה שימוש נרחב בתחושת העלבון כדי ללכד תומכים סביב מפלגתו. בספרו מיין קאמפף, הוא התייחס פעמים רבות להשפלה של חוזה ורסאי והציג את מאבקו הפוליטי כמאבק לגאולת גרמניה ולהשבת כבודה.
משבר כלכלי ופוליטי
תנאי החוזה כפו על גרמניה לשלם פיצויים בסכומים שהיו מעבר ליכולתה הכלכלית. עד 1923 המשבר החמיר עד כדי כך שהמדינה שקעה בהיפר-אינפלציה חסרת תקדים, כאשר ערך המטבע צנח לרמות אבסורדיות. הציבור חיפש פתרונות מהירים, מה שאפשר למפלגה הנאצית לצבור אהדה.
בנוסף, החוזה הגביל את צבאה של גרמניה ל-100,000 חיילים בלבד, ביטל את חיל האוויר שלה והפקיע ממנה אזורים תעשייתיים חשובים. כל אלה יצרו תחושת חוסר ביטחון ופגעו בגאווה הלאומית.
הנאצים ככוח מתקן
בשנות ה-20 המאוחרות, במיוחד לאחר השפל הכלכלי הגדול של 1929, הנאצים התחזקו באופן משמעותי. היטלר הציג את מפלגתו ככוח שיוכל "לשחרר" את גרמניה מההשפלה ולהחזיר לה את מעמדה כמעצמה עולמית. המסרים שלו – התנגדות לחוזה ורסאי, השבת כבוד האומה, והבטחות לשגשוג כלכלי – נפלו על אוזניים כרויות.
לסיכום חוזה ורסאי לא היה הגורם היחיד לעליית הנאציזם, אך הוא היה גורם מכריע בהכשרת הקרקע לתופעה זו. דרך ההשפלה הלאומית, המשבר הכלכלי וחוסר היציבות הפוליטית שהוא יצר, החוזה העניק להיטלר את המנוף שעליו ביסס את עלייתו. בסופו של דבר, ניסיונו של ההסכם לכפות שלום דרך ענישה חמורה הוביל בדיוק להיפך – למלחמה הגדולה וההרסנית ביותר שידעה האנושות.
