ניהיליזם מזוהה לרוב עם שלילה מוחלטת של משמעות, ערכים או אמת אובייקטיבית. עבור רבים, הוא מייצג מצב של ריקנות קיומית או אובדן כיוון. אך האם ניתן להפוך את הניהיליזם לכלי חיובי? האם שלילת משמעות מובילה בהכרח לייאוש, או שמא היא יכולה לשמש כבסיס לחיים מלאים ומשוחררים יותר?
מהו ניהיליזם חיובי?
המושג "ניהיליזם חיובי" מציין גישה שמקבלת את היעדר המשמעות המוחלטת של העולם אך רואה בכך דווקא הזדמנות. במקום להוביל לפסיביות או ייאוש, הוא מאפשר לאדם לברוא משמעות בעצמו, ללא אילוצים חיצוניים. גישה זו קרובה לרוחו של ניטשה, אשר זיהה בניהיליזם של זמנו סכנה של התנוונות, אך גם אפשרות להתעלות.
ניטשה טען כי "מות האלוהים" אינו רק אובדן אלא גם שחרור. אם אין אמת מוחלטת ואין סדר ערכי מקודש, הרי שהאדם יכול ליצור את ערכיו בעצמו. האדם העליון אינו מתמוטט מול הריק אלא ממלא אותו במשמעות אישית וחדשה.
ניהיליזם כקרקע לחירות
אחת האפשרויות המרכזיות של ניהיליזם חיובי היא החירות שהוא מעניק. אם אין אמת אבסולוטית, אזי איננו מחויבים לאף מערכת ערכים שנכפית עלינו מבחוץ. אנו יכולים לבחור כיצד לעצב את חיינו על פי תפיסותינו האישיות, ללא רגשי אשמה או כפייה חיצונית.
גישה זו באה לידי ביטוי גם בקיומיות של סארטר וקאמי. עבור סארטר, העובדה שאין מהות קבועה לאדם פירושה שהאדם אחראי לעיצוב חייו. קאמי, מצידו, ראה את האבסורד הקיומי לא כמקור לייאוש אלא כהזדמנות לחיות בתודעה מלאה של חופש וחוויית החיים עצמם.
האם זה אפשרי?
ניהיליזם חיובי אינו גישה שמתאימה לכל אחד. רבים זקוקים למערכת ערכים חיצונית ולתחושת שייכות כדי לחיות חיים מספקים. אחרים עשויים להתקשות ביצירת משמעות ללא בסיס חיצוני. אך למי שמסוגל לאמץ עמדה כזו, היא מציעה צורת קיום אותנטית, שבה משמעות נוצרת מתוך עשייה ולא מתוך ציות לכללים נתונים.
לכן, למרות הדימוי השלילי של ניהיליזם, אפשר לראות בו לא רק אובדן אלא גם פתח לשחרור. השאלה היא כיצד נבחר למלא את הריק.
