"נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן – עוד לא ברא השטן."
כך מסתיים אחד השירים המזעזעים והנוקבים ביותר בשירה העברית – "על השחיטה", שיר זעם שכתב חיים נחמן ביאליק בעקבות הפוגרומים נגד היהודים באימפריה הרוסית בתחילת המאה ה-20. שיר זה מהווה נקודת מפנה בשירתו של ביאליק ובתחושת הזהות הלאומית היהודית, והוא נכתב מתוך כאב עמוק על האלימות שספגו היהודים, לצד תחושת תסכול וזעם כלפי חוסר האונים שלהם.
האירוע שהוביל לכתיבת השיר
"על השחיטה" נכתב בעקבות פרעות קישינב (1903), שהיו מהקשות ביותר שידעו יהודי מזרח אירופה באותה תקופה. הפוגרום פרץ בעיר קישינב, בירת בסרביה (כיום מולדובה), והתרחש בין ה-6 ל-8 באפריל 1903 (במהלך חג הפסחא הנוצרי).
האירועים החלו בעקבות עלילת דם שהאשימה את היהודים ברצח ילד נוצרי לצורך שימוש בדמו לאפיית מצות. ההאשמה, שהתבססה על אנטישמיות נוצרית מסורתית, קיבלה חיזוק מהעיתונות המקומית, ובעיקר מהעיתון האנטישמי בֶּסָרַבֵץ, שפרסם מאמרים מסיתים שהאשימו את היהודים בכל בעיות האזור.
במשך שלושה ימים תקפו ההמונים את הקהילה היהודית באלימות קשה: 49 יהודים נרצחו, מאות נפצעו, מאות בתים וחנויות נשדדו ונהרסו, ונשים רבות נאנסו. המשטרה המקומית כמעט שלא התערבה, ולעיתים אף עודדה את הפורעים.
הזעזוע בקרב הקהילה היהודית ברוסיה ובמערב היה עצום. יהודים רבים הבינו שההגנה העצמית היא הכרח, ופרעות קישינב הפכו לאחד האירועים המכוננים שעיצבו את הציונות המתפתחת ואת התודעה הלאומית היהודית.
ביאליק ותגובתו לפוגרום
בעקבות הפוגרום, נשלח חיים נחמן ביאליק על ידי הוועד האודסאי של חובבי ציון לקישינב על מנת לתעד את האירועים, לאסוף עדויות ולתאר את החורבן. ביאליק בילה שבועות בזירת הפוגרום, דיבר עם הניצולים ושמע ממקור ראשון על הזוועות שחוו.
כתוצאה מהחוויה הקשה, כתב ביאליק שני שירים מרכזיים:
- "על השחיטה" – שיר זעם ותסכול, המתאר זוועה חסרת גבולות ומסתיים בקריאה לנקמה.
- "בעיר ההריגה" – פואמה רחבה ומורכבת יותר, אשר לא רק מתארת את ההרס אלא גם מבקרת את הפסיביות של היהודים ואת חוסר יכולתם להתגונן.
ניתוח הרקע הרעיוני של השיר
"על השחיטה" מבטא את תחושת חוסר האונים וחוסר הצדק של היהודים לנוכח האלימות נגדם. השיר כתוב בטון חריף וחד, והוא עוסק באכזריות של הרוצחים מחד ובחוסר הישע של הקורבנות מאידך.
השורות האחרונות – "נקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן – עוד לא ברא השטן." – הן דרמטיות במיוחד. בניגוד למסורת היהודית הקוראת לרחמים ולסליחה, כאן יש קריאה נוקבת לנקמה, שמעידה על שינוי כיוון בתודעה הלאומית: העם היהודי אינו רק סובל, אלא מתחיל לדרוש צדק ולשאוף לשינוי מצבו.
המשמעות של השיר בהיסטוריה היהודית
"על השחיטה" הפך לאחד השירים המשפיעים ביותר בזמנו. רבים ראו בו קריאת השכמה ליהודים לצאת מהפסיביות שלהם ולפעול להגנתם. אכן, לאחר הפוגרום החלה התארגנות של קבוצות הגנה עצמית יהודיות בערים שונות ברוסיה, וגם בקרב התנועה הציונית התחזק הרעיון שעל היהודים להקים כוח מגן משלהם, דבר שיתגשם לימים בצורת ארגוני ההגנה בארץ ישראל.
השיר גם השפיע על המחשבה היהודית-לאומית במאה ה-20, כאשר רבים ראו בו תזכורת לתקופות שבהן היהודים היו חסרי אונים מול רדיפות.
סיכום
"על השחיטה" נולד מתוך הכאב והזעם על פרעות קישינב, אך הוא הפך לסמל רחב יותר – ביטוי של תחושת הזוועה מול האלימות, יחד עם התחלה של שינוי בתודעה היהודית. השיר מבטא לא רק את כאב הקורבנות, אלא גם את הדרישה לצדק ואת ההבנה שיהודים לא יכולים להישאר חסרי מגן. בכך, הוא מייצג שלב חשוב בהתפתחות הרעיונית של הלאומיות היהודית במאה ה-20.
