קרל מרקס לא היה רק פילוסוף שחקר את העולם; הוא היה מהפכן שהאמין כי הבנת העולם היא רק הצעד הראשון – השינוי שלו הוא המטרה האמיתית. עבור מרקס, תפקידה של הפילוסופיה לא היה רק לפרש את המציאות, אלא לשנות אותה. אמונה זו מגולמת במושג הפרקסיס שלו, הרעיון כי על התיאוריה להתממש באמצעות פעולה.
קריאתו של מרקס לפרקסיס מהפכני נובעת מהביקורת שלו על פילוסופים שקדמו לו, אותם האשים בכך שהסתפקו בפרשנות של העולם מבלי לנסות לשנות אותו. המשפט המפורסם שלו, "הפילוסופים רק פירשו את העולם בדרכים שונות; אך הנקודה היא לשנותו", משקף את אמונתו כי עבודתו האינטלקטואלית חייבת להיות קשורה ישירות למאמצים מעשיים לעצב מחדש את החברה. חיבור זה בין תיאוריה לפעולה הוא שמייחד את גישתו של מרקס מזו של קודמיו.
בלב ליבה של פרקסיס מהפכני לפי מרקס עומד הרעיון שהבנה אמיתית של העולם מתגבשת רק דרך המאבק לשנות אותו. עבור מרקס, תיאוריה איננה תרגיל מופשט; היא מדריך לפעולה. הדבר מתבטא בביקורת שלו על הקפיטליזם, שם הביקורת שלו על המערכת מלווה תמיד בקריאה להפלתה. מרקס ראה במעמד הפועלים את הכוח המרכזי לשינוי זה, המעמד שתפקידו ההיסטורי הוא להביא למעבר מקפיטליזם לקומוניזם.
מחויבותו של מרקס לפרקסיס נבעה גם מהאמונה כי הסתירות הפנימיות בקפיטליזם יובילו בהכרח להתמוטטותו. עם זאת, הוא לא ראה בתהליך זה משהו אוטומטי. המעבר לחברה חדשה דרש פעולה מודעת ומאורגנת מצד מעמד הפועלים. כאן נכנס לתמונה הפרקסיס המהפכני – מרקס טען שעל הפועלים להיות מודעים לתפקידם ההיסטורי ולעבוד באופן אקטיבי להשגתו. במובן זה, הפרקסיס הוא גם תוצאה וגם תגובה לתנאים המטריאליים שיצר הקפיטליזם.
מחויבותו של מרקס לפרקסיס גם הובילה אותו לדחות חזונות תיאורטיים או אוטופיים של סוציאליזם. הוא ביקר את אלו שהאמינו כי ניתן להשיג סוציאליזם באמצעות שכנוע מוסרי או ניסויים מבודדים. עבור מרקס, המהפכה הייתה חייבת להתבסס על התנאים האמיתיים של החברה, והיא חייבה גיוס המוני של מעמד הפועלים. זו הסיבה שמרקס הקדיש את מרבית חייו לארגון והשתתפות בתנועות מהפכניות, כמו הליגה הקומוניסטית והאינטרנציונל הראשון.
אחד מהיבטי הפרקסיס המהפכני המשמעותיים ביותר אצל מרקס הוא הדגש על אחדות התיאוריה והמעשה. הוא טען כי תיאוריה ללא פעולה היא חסרת משמעות, בדיוק כפי שפעולה ללא תיאוריה היא עיוורת. אחדות זו היא שנותנת לתנועות מהפכניות את הכיוון והמטרה שלהן. מרקס האמין כי רק באמצעות יחסים דיאלקטיים בין תיאוריה למעשה יכולה תנועה מהפכנית אמיתית להצליח.
יתרה מזו, מושג הפרקסיס של מרקס אינו מוגבל רק לפעולת המהפכה; הוא כולל את כל תהליך בנייתה של חברה חדשה. לאחר הפלת הקפיטליזם, על מעמד הפועלים להמשיך וליישם את הפרקסיס בבניית חברה סוציאליסטית. הדבר כולל לא רק יצירה של מבנים כלכליים ופוליטיים חדשים, אלא גם את השינוי של יחסי החברה והתודעה האנושית. עבור מרקס, המהפכה אינה אירוע חד-פעמי אלא תהליך מתמשך של שחרור אנושי.
