בחלק הפרולוג של "המצב האנושי" מסבירה חנה ארנדט את השאלה המרכזית של הספר, משמעות האופן בו פועלים בני אדם בעולם. הפרולוג מציע שתי דוגמאות (עדכניות בזמן הפרסום): כיבוש החלל ואוטומציה של העבודה.
כיבוש החלל
כיבוש החלל החל עם הופעתם של החפצים הראשונים מעשה-ידי אדם בשמים. לפי ארנדט רגע זה הוא השינוי הגדול ביותר של המאה ה-20 (אפילו יותר מאנרגיה גרעינית). כיבוש החלל מעורר את "הרצון להימלט מהכלא הארצי (…), את הרצון להימלט מהמצב האנושי". המצב האנושי תמיד הובן כקשור לקרקע, ועכשיו, לראשונה, הנחה זו אותגרה על ידי טילים בעלי-עוצמה. ארנדט רואה בהתפתחות זו חלק מתהליך חילון, הדוחף את אלוהים מהשמיים ומחליף אותו באדם.
האוטומציה של העבודה
הנושא השני שנדון בפרולוג של ארנדט הוא האוטומציה של העבודה. היא שוקלת את האפשרות שהקדמה הטכנית תשחרר את האדם מהטירחה של העבודה ותוהה מה זה יעשה ליחסים של אנשים עם מה שהם עושים. אם חופש הוא החופש לפעול, מה עלינו להתייחס לחברה שבה הפעולה מיותר, כיצד ניתן להיות חופשיים אז?
מטרת "המצב האנושי" של ארנדט היא לחקור את אותם אופנים שבהם הפעולה האנושית מקבלת משמעות. היא מתכוונת לענות על שאלה זו בשתי דרכים המרכיבות יחד את מבנה הספר. הוא נפתח בניתוח שיטתי של שלושה אופנים של מצב האנושי: עבודה, מלאכה ופעולה. החלק השני מיישם את הניתוח והמסגרת המושגית הזו למחקר היסטורי של החברה והעידן המודרניים. לפני שני חלקים אלה כוללת ארנדט דיון ראשוני על המצב האנושי על ההבחנה בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי.
חזרה אל: המצב האנושי – סיכום
