חברה ופוליטיקה בישראל: המפלגות בישראל ומערכת הבחירות

המפלגות בישראל ומערכת הבחירות

התפתחותן ומעמדן של המפלגות במערכת הפוליטית הישראלית ומערכת הבחירות.

בתקופה שקדמה להקמת המדינה היו מוסדות לאומיים כמו הסוכנות היהודית וכנסת ישראל, אשר קיימו מנגנונים ניהוליים וביצועיים מסודרים ומודרניים יחסית לתקופה.לפיכך, כבר אז למרות שלא הייתה עדיין מדינה, נוצרה אבחנה ברורה בין הגורם המחוקק למבצע.

שלטונות המנדט הכירו בכנסת ישראל וזו אפשרה לכל עדה לנהל את חייה ע"פ דרכה, פרט לאכיפת החוק אשר לא הייתה בסמכות העדות.

כנסת ישראל הייתה גוף אוטונומי שכלל את אסיפת הנבחרים, הועד הלאומי והנהלת הועד הלאומי – שהיו מוסדות רשמיים בעלי סמכות כלפי היהודים.

אסיפת הנבחרים הייתה הגוף המייצג ששימש לדיונים כלליים. אסיפה זו נבחרה בבחירות בשיטה היחסית, אחת ל- 4 שנים (בחירות הזהות במהותן לאלו שקיימות כיום).

הנהלת הועד הלאומי שימש כגוף מבצע, מעיין ממשלה שבה היו נציגי מפלגות על בסיס קואליציוני. כדאי לציין שמפא"י כל אף שהייתה מפלגה גדולה ונתמכה בידי רבים – לא היה לה רוב שיאפשר לה להרכיב ממשלה ללא הסכם קואליציוני.

בהנהלת הועד היו 13 איש: 5 נציגים של מפלגות הפועלים, 4 נציגים של הגוש המזרחי, 3 נציגים של תימנים ומזרחים ו-1 של החרדים.

החל ממרץ 48 הנהלת הועד הלאומי הפכה להיות מועצת המדינה (הזמנית), ועם קום המדינה הפכה לממשלת ישראל.

מפלגה – חבר בני אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות, חברתיות ולהביא לייצוג בכנסת ע"י נבחרים. כמו –כן מדובר בקבוצה שחבריה מבקשים לפעול יחד במאבק תחרותי על השלטון. לפיכך, במלגה מתקיימים 3 מרכיבים עיקריים:אידיאולוגיה, תחרות על השלטון וייצוג בכנסת.

מדינת ישראל נולדה כ'מדינת מפלגות' (כך קורא לה פרופ' אקצי), מאחר ומדינת ישראל נולדה מתוך המפלגות. העליות שהגיעו לארץ הגיעו כתנועות אידיאולוגיות (האידיאולוגיה גובשה בחו"ל) והחלו להקים בארץ מוסדות הגנה וכיו"ב (לדוג' פלמ"ח, אצ"ל – תנועת חירות רוויזיוניסטית, לח"י, מפא"י…). כך שלמפלגות יש צבאות, לשכות עבודה, מסגרות רפואיות ועוד.

כיום ישנה התרסקות מפלגות שבאה לידי ביטוי בהתערערות המערכת הפוליטית (הצורך להקדים בחירות בתכיפות רבה). המרכז הפוליטי אינו תואם את העמדות המפלגתיות וציפיות הבוחרים (למשל ההתנתקות של הליכוד).

המפלגות בישראל כללו 3 קב' עיקריות: 1.מפלגות השמאל 2.מפלגות הימין (מרכז) 3.המפלגות הדתיות – ערביות.

המפלגות שהוקמו בתחילת היישוב מציגות את המצב הפוליטי שקיים היום: מפלגות שמאל (מפא"י שהייתה הדומיננטית, מפ"ם, מק"י אחרות העבודה), מפלגות הימין (ליברליים, חירות שהייתה המפלגה השנייה הגדולה ודומיננטית), מפלגות דתיות (מפד"ל ואגודת ישראל).

מפא"י:

# מראשית הישוב הייתה לדומיננטית והלגיטימית (לגיטימית = מפלגה שנתפסת בציבור כראויה לשלטון). עד 77 זכתה ברוב הקולות כך שלא ניתן היה להקים ממשלה בלי המרכיב של מפא"י.

# הייתה זו מפלגה ביטחונית-כלכלית-סוציאלית.

מבחינה ביטחונית: מפא"י הייתה ה"ביטחון" של א"י מאחר והיו לה תנועות ביטחוניות ומנהיגי צבא. כדאי לציין כי נוצר מצב שבו קצינים לא יכלו להתקדם בסולם הדרגות הצבאי במידה ולא נמנו עם חברי המפלגה או הצטרפו לשורותיה.

מבחינה כלכלית: התפיסה הכלכלית היא תחילה מרקסיזם– כל הרכוש מולאם. לאחר מכן מעבר (1925) לתמיכה בכלכלה  משולבת- משק מכוון ע"י הממשלה ולצידו תעשייה פרטית. היא אימצה את הסטטוס קוו .

לפיכך, מפא"י ניהלה כלכלה סוציאליסטית, קרי: מצד אחד הכלכלה נמצאת בשליטת המדינה והמדינה מנהלת את כל המשק (משק מכוון) ומפלגת השלטון שולטת בכלכלה, ומצד שני המשק הוא פרטי כך שהאזרחים יכולים לפעול ע"פ בחירתם (תחרות חופשית). מכאן שמפא"י הצליחה לשמור על הדומיננטיות באמצעות השליטה על הכלכלה.

מבחינה מדינית: – תפיסה טריטוריאלית: מפא"י – הייתה אקטיביסטית אך פשרנית בתפיסת הגבולות. האקטיביזם התבטא גם התבטא בפעולות התגמול- נכנסים לתחום האויב ופוגעים בהם על כל פגיעה בנו. כך שמה שניתן להשיג משיגים (גבולות א"י). בהמשך נקטה מפא"י בפשרה מדינית (החזרת שטחים בעקבות גבולות 67…).

 

חירות:

# הייתה לשנייה בגודלה. גישתה נתפסה כלא לגיטימית עקב חוסר גיבוי מאנשי הביטחון שהיו מאנשי השמאל.

# מבחינה כלכלית: תפיסתה הכלכלית הייתה קפיטליסטית- משק חופשי. הממשלה כמסייעת ולא כמנהלת תהליכים כלכליים.  אימוץ הסטטוס קוו – היו יותר קשורים לדת כתפיסת עולם.

מבחינה מדינית: ארץ ישראל השלמה – זהו חזונה של חירות! משמעות א"י השלמה היא א"י התנכית: עד הגדה שמעבר לירדן הכוללת את ירדן. עד הסכם השלום עם ירדן חירות לא ויתרה על חזון זה.

מבחינה ביטחונית: תפיסתה של חירות היא אגרסיבית.

# התהליך של הפיכת הימין ללגיטימי היה התהליך של עליית חירות/ליכוד לשלטון (מהפך 77'). ז'בוטינסקי היה המנהיג של התנועה הרוויזיוניסטית שממנה התפתחה מפלגת חירות.

המפלגות הדתיות: תפיסה פשרנית שמשתנה בשנת 1967 – עם סיפוח השטחים לא אימצו תפיסה כלכלית הדבר היחיד שעניין אותם הם כספים למטרותיהם.

התגבשות הימין, חיזוק כוחו ומהפך 77:

הימין ("חירות" + "המפלגה הליברלית") מתחיל לגבש את הלגיטימיות שלו. בכל תשדירי מפא"י בתק' גיבוש הלגיטימיות, נטען מצד מפא"י ש"חירות" תביא למלחמה כי אינה מחוברת לקרקע, כי אין לה אנשי ביטחון וכדומה.

ב- 67 מוקמת ממשלת האחדות הלאומית (תק' ההמתנה במלחמת ששת הימים) וזוהי הפעם הראשונה ש"חירות" מצורפת לממשלה. בהמשך – כיבוש השטחים: סיני, רמת הגולן, מהלך זה הופך את חלום א"י השלמה למציאות – החזון רוקם עור וגידים!

אנשי צבא (לדוג' עזר ויצמן שקיבל את תפקיד שר התחבורה) ואלופים מתחילים להצטרף ל"חירות" והופכים אותה ללגיטימית מבחינה ביטחונית.

# גוש הימין הופך לדומיננטי ובעל יכולת להרכיב שלטון (בעל מס' אלקטורים גבוה).

# כלכלת הליכוד נתפסה כחזקה יותר מאחר וכל מוסדות השלטון נתפסו בעיני הציבור כמשרתים אינטרסים פוליטיים של מפא"י.

מהפך 77!!!!

לסיכום: ישנן 2 מפלגות מרכזיות- השמאל והימין שמתחילות מנק' שאיננה שווה: מפלגה אחת שלטת גם על המקורות הכלכליים וגם הביטחוניים ומצד שני מפלגה הצומחת בצעדים איטיים ובטוחים ומגיעה לבסוף לדרגת דומיננטית, לגיטימית ושלטת.

חברה ופוליטיקה בישראל – סיכום

ראה גם: המפלגות בישראל: ממפלגות המון למפלגות אלקטורליות \ גיורא גולדברג 

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: