רצון לעוצמה (בגרמנית: Der Wille zur Macht) הוא מושג חשוב בפילוסופיה של פרידריך ניטשה. הוא מתאר את מה שנחשב בעיניו למניע העיקרי של האדם: השאיפה להשיג את רצונותיו, הפגנת הכוח שגורמת לו להציג את עצמו לעולם ולהיות במקום שאליו הוא מרגיש שייך; כל אלה הם ביטויים של הרצון לעוצמה על פי ניטשה. נקודה מסוימת נוספת של הרצון לעוצמה היא שהוא מייצג גם תהליך של התרחבות של אנרגיה יצירתית, שלפי ניטשה היה הכוח הפנימי הבסיסי של הטבע.
חשיבתו של ניטשה הושפעה מארתור שופנהאואר שמסביר שהיקום והכל מונעים מכוח קדמון לחיות, ה"רצון לחיות", שמניע את כל היצורים החיים. עבור שופנהאואר, הרצון הזה הוא ההיבט הבסיסי ביותר של המציאות, אפילו יותר מההוויה.
מושג הרצון לכוח בהגותו של ניטשה זכה לפרשנויות רבות, כשהשלילית שבהן היא הניכוס והניצול על ידי הנאציזם כרצון לעוצמה במובן המצומצם של השליטה. בפירושים אחרים ניטשה הציע רצון לעוצמה שבה יצורים חיים לא רק מונעים מעצם הצורך להישאר בחיים, אלא למעשה היה להם צורך גדול להפעיל ולהשתמש בכוח כדי לצמוח ולהרחיב את כוחם. ניטשה ראה את ה"רצון לחיות" כמשני ל"רצון לעוצמה". בכך הוא התנגד לדרוויניזם החברתי באשר הוא מתח ביקורת על תוקפו של מושג ההסתגלות או ההתמאה, שלדעתו הוא "רצון לחיות" צר וחלש.
לסיכום, עבור ניטשה, האיש שמנחה את חייו על פי הרצון לעוצמה (העל-אדם, אוברמנש, סופרמן), הוא אדם שתמיד מנסה להתעלות על עצמו, לשפר את עצמו בכל היבטיו וכו'. הוא לא לוקח בחשבון מה שאחרים חושבים או אומרים עליו, הוא מתמודד עם החיים ומניח את המציאות, הוא מנסה לחיות בצורה כזו שאם היה צריך לחיות את אותם חיים שוב ושוב, הוא היה שמח לעשות זאת. הוא אדם חופשי שדוחה חולשה ועבדות.
