ליאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, פרסקו, 1494, מילאנו– ציור על קיר במנזר, בחדר האוכל, צמוד לכנסייה. יש כאן נקודת מגוז שהיא הראש של ישו. בשני צדדיו יש את 12 שליחיו- 6 מכל צד- באופן סימטרי, מחולקים לקבוצות של 3. הם לא סטטים- לכל אחד יש איזושהי תנועה. במקום לצייר על הקיר משהו דו מימדי, ליאונרדו צייר ציור שיגדיל את החדר, שיהווה המשך: צייר חלונות עם נוף ושמיים, כך שהנזירים יושבים בחדר האוכל ומולם הסעודה האחרונה. הקווים האלכסוניים, החלונות, התקרה- נותנים לתמונה פרספקטיבה, הם הולכים ונהיים צרים, כמו שהעין שלנו רואה את המציאות. במקום לצייר פיגמנט על טיח רטוב, ליאונרדו הוסיף שמן והשמן לא נקלט בקיר. לכן אחרי 50 שנה כמעט ולא נשאר כלום מהיצירה ושוב ושוב מנסים לשחזר את הציור ומידי פעם מוסיפים צבע.
גדאמר וההרמנויטיקה של האמונה: פרשנות כגילוי והתגלות
גדאמר מציע לראות את האמונה כתהליך פרשני ולא כמערכת סגורה. דרך דיאלוג עם מסורת ועם טקסטים קדושים, האמונה מתפתחת ומתחדשת תמיד.
