הגורמים למשבר הכלכלי הגדול ב-1929
למרות השגשוג הכלכלי היחסי שפקד את ארה"ב לאחר מלחה"ע ה-1, הרי ששנות ה-20 סללו את הדרך למשבר הכלכלי החמור של שנת 1929, שהיה נעוץ בראש ובראשונה במדיניות הכלכלה החופשית, "הקפיטליזם החופשי", של הממשל הרפובליקני.
- גידול מהיר של הייצור התעשייתי– הגידול המהיר בתעשיות שבא בעקבות הכנסת מכשור מתוחכם והמעבר לשיטות "פסי ייצור" הביאו להגברת קצב הייצור מעל ומעבר לכושר הקליטה בשוק, היה היצע גדול לעומת ביקוש קטן. כתוצאה מכך עסקים רבים נתקעו עם תוצרת שלא הצליחו למכור, נקלעו לבעיות אשראי, ואז הכריזו על פשיטת רגל ופיטרו מיליוני פועלים, שנזרקו לרחובות.
- משבר בענף החקלאות– מאז סיום מלחה"ע ה-1 הלך והחמיר מצבם של החקלאים: הם נטלו מהבנקים אשראי כדי להכניס מיכון לחקלאות, אך העלייה בתפוקה החקלאית הובילה לירידה תלולה במחירי התוצרת (השוק הוצף בתוצרת חקלאית), ונוצר קושי בשיווק העודפים לשווקים בחו"ל. בשנת 1924 הטילה ארה"ב הגבלות חמורות על ההגירה, וכך נסתם המקור לעבודה חקלאית זולה (המהגרים היו מוכנים לעבוד תמורת משכורת נמוכה). התוצאה- חקלאים רבים התקשו להחזיר את ההלוואות שלקחו מהבנקים לצורך הכנסת המיכון החקלאי, והכריזו על פשיטת רגל.
- צמצום בסחר החוץ– בשנת 1917 התחוללה ברוסיה מהפכה קומוניסטית, זו הביאה לניתוק השוק הרוסי הגדול של ארה"ב, רוסיה הפסיקה לרכוש תוצרת תעשייתית מארה"ב. בנוסף, מדינות רבות ברחבי העולם הטילו מסים גבוהים על ייבוא מחו"ל. שני הגורמים האלו הובילו לפגיעה קשה בייצור התעשייתי והחקלאי של ארה"ב, כלומר- לתוצרת לא היה קונה בשווקי העולם.
- תלות גוברת באשראי וניפוח מלאכותי של המניות– מאחר והבנקים אפשרו לקחת הלוואות ללא פיקוח ולא עקבו אחר הנפקת המניות, החל הציבור (בייחוד בעלי ההון) להשתעבד לבורסה ולהשקיע את מירב כספם במניות. ההלוואות מהבנקים וההשקעות בבורסה הובילו לעלייה מסחררת של המניות מעל ומעבר לערכן הריאלי- כ-50% מעבר לערכן האמיתי. חמור מזאת, הרווחים שהופקו מן הבורסה הופנו לקניית מוצרי צריכה נוספים, או להשקעות נוספות בבורסה, במקום להשקיעם בפיתוח ובאספקת עבודה.
- מדיניות הקפיטליזם החופשי של הממשל הרפובליקני– הממשל נתן מתוקף "הכלכלה החופשית" תמריצים לבעלי ההון, כמו הסרת הגבלות ופיקוח על התעשייה והעסקים והקלות במסים, ומנגד ביטול הסיוע לנצרכים- עובדה שהפכה את בעלי ההון להיות בעלי מונופול כלכלי, והממשל עצמו היה תלוי בכך בהכנסות של המדינה. יתרה מזאת, הממשל נמנע עקרונית מלהתערב במשק ומנקיטת פעולות לעצירת חוסר האיזון בענפי הכלכלה השונים: תעשייה, חקלאות ובורסה. זה הוביל בסופו של דבר להתמוטטות הגדולה של הבורסה(וול סטריט), ולמשבר הכלכלי של שנת 1929, החמור ביותר בתולדותיה של ארה"ב עד עצם היום הזה.
- גורמים אלו הובילו לשפל מחזורי שגדל והלך, הקטנת הביקושים גררה צמצום הייצור ופיטורי פועלים, ואלה מצדם לא עמדו. הייצור הצטמצם והפיטורים נמשכו. לאזרחים אף התברר כי המניות שבהן הושקע כספם לא נושאות רווחים וכי הן מאבדות מערכן.
- הרצון להיפטר מן המניות גרם לריצה אל הבורסה והשיא היה ב"יום חמישי השחור"-24 באוקטובר 1929, שבו נמכרו בבורסה שב-וול סטריט (ניו-יורק) קרוב ל-13 מיליון מניות. "מיליונרים" הפכו בן לילה לחסרי פרוטה, רבים התאבדו בקפיצה מגורדי השחקים. הציבור הרחב הסתער על הבנקים כדי למשוך כסף מזומן, אלא שהבנקים סגרו דלתותיהם. כך החל המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב ובעולם כולו והחלה תקופת השפל הארוכה שנמשכה גם בשנות השלושים.
ביטויי המשבר הכלכלי בארה"ב
בתחום הכלכלי:
- ב"יום חמישי השחור", 24 באוקטובר 1929, החל תהליך התמוטטות הבורסה האמריקאית ב"וול סטריט", ועמו קרסה גם המערכת הבנקאית. כ-9000 בנקים פשטו את הרגל, ואזרחים רבים איבדו בין לילה את כל חסכונותיהם.
- מפעלים ועסקים שהיו תלויים במערכת האשראי הבנקאי נסגרו, ובעלי עסקים רבים נאלצו למכור את נכסיהם במחירי הפסד. ענף הבנייה שותק.
- מספר המובטלים הגיע בשנת 1932 לכדי 13 מיליון, כלומר 25% מכוח העבודה היה מובטל. יתרה מזאת, כמעט למחצית מהמפרנסים לא הייתה עבודה קבועה, וגם בשנת 1939 עלה מספר המובטלים בחזרה לכדי 10 מיליון.
- ההכנסה הלאומית של ארה"ב פחתה במחצית, וכך גם שיעור המשכורות, שירד ב-40%.
בתחום החברתי:
- התמוטטות המערכת הבנקאית והעסקית(תעשייה-מסחר ובניין) הובילה לאבטלה כבדה, ומיליוני אזרחים איבדו לא רק את מקום העבודה, אלא גם את חסכונותיהם, והושלכו לרחובות משום שלא יכלו לשלם את דמי השכירות או את המשכנתאות. התוצאה– מיליונים עמדו על סף רעב, הרס משפחות ותסכול וייאוש מהממשל ומבעלי ההון- עובדה שהובילה לעלייה תלולה באחוזי הפשיעה (המאפיה התחזקת באותם ימים), ואף לאלימות נגד נציגי החוק שבאו לעקל את רכושם.
- אמריקאים רבים נטלו את מקל הנדודים והחלו לתור אחר מקום עבודה חלופי- נדידה מהחוף המזרחי המוכה באבטלה קשה (ניו יורק, שיקגו, פילדלפיה ועוד) למדינות הדרום ולחוף המערבי (קליפורניה) מתוך תקווה למצוא פרנסה, אך גם שם המצב היה קשה. בשנת 1932 חלה החמרת נוספת, ואמריקאים רבים הגיעו לכדי ייאוש, ובלבבות רבים עלה החשש שהמשטר הכלכלי והפוליטי גם יחד עומדים על סף התמוטטות.
בתחום הפוליטי:
- בשנים הראשונות (1929-1932) התחזקו התנועות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות, שניצלו את המצב לתעמולה אנטי-קפיטליסטית, והאשימו את הממשל והנשיא הובר במשבר החמור.
- בבחירות לנשיאות בשנת 1932 עלה רוזוולט (נציג המפלגה הדמוקרטית) לשלטון, ברוב של 9 מיליון קולות, בהשוואה ליריבו הובר מהמפלגה הרפובליקנית. עלייתו של רוזוולט לשלטון נובעת בין היתר מהעובדה שבשנים קודם לכן (1928-1932) שימש בתפקיד מושל מדינת ניו-יורק, ויזם חקיקה שמטרתה לסייע למובטלים. בזכות מדיניות "הניו-דיל" בה נקט רוזוולט, הוא נבחר לארבע קדנציות רצופות עד למותו בשנת 1945.
- בשנת 1932 איבדה המפלגה הרפובליקנית את הרוב שהיה לה במוסדות הממשל- בסנאט ובקונגרס, והמפלגה הדמוקרטית הצליחה להחזיק ברסן השלטון, גם לאחר מות רוזוולט.
חזרה אל: סיכומים בהיסטוריה – כיתה ט
