מערכת ההפרשה הפנימית (המערכת ההורמונלית) – סיכום

מערכת ההפרשה הפנימית פועלת באמצעות תקשורת כימית, חומרים המופרשים לדם משפיעים על איברים כלשהם. הפעולה היא איטית יחסי למערכת העצבים 0הפועלת בתקשורת חשמלית) אך ההשפעה היא לטווח ארוך יותר (עד שהחומר מסולק מהדם).

מערכת ההפרשה הפנימית כוללת מספר בלוטות הפרשה: אלו הם איברים הבנויים מתאים המתמחים בייצור והפרשה של חומרים מסוימים ייחודים לבלוטה. החומרים הנוצרים בבלוטות ההפרשה נקראים הורמונים. הם מופרשים מהבלוטה לנוזל החוץ- תאי ¬ לדם ¬ משפיעים על איברים שיש להם קולטנים מתאימים להורמון הספציפי ¬ השפעה על תהליכים בתאים.

בדם מצויים כל הזמן הורמונים שונים, אך הורמון יכול להשפיע רק על תאים המכילים קולטנים ספציפים לקשירת ההורמון המסוים על קרום התא. התאים המושפעים מהורמון מסוים נקראים תאי המטרה או איבר המטרה.

בלוטת יותר המוח (היפופיזה) היא זו המפקחת על פעילותן של חלק מבלוטות ההפרשה. ישנן בלוטות, כמו יותר הכליה, הכפופות ישירות למערכת העצבים. בלוטה זו פועלת בעיקר במצבי לחץ או מאמץ.

דוגמא להשפעת יותרת הכליה:

במצב מאמץ ¬ הזעה ואיבוד מלחים ¬ מגיע מידע למוח ¬ מופרש הורמון המגרה את יותרת הכליה ¬ הפרשת אלדוסטרון מיותרת הכליה ¬ משפיע על הכליה להפריש פחות מלחים בשתן.

אינסולין

הורמון המופרש מאיי לנגרהאנס שבלבלב. האינסולין מגדיל את חדירות קרומי התא לגלוקוז. במקרה של מחסור באינסולין –  אם יש עליה בריכוז הגלוקוז בדם, חלקו יישאר בדם וחלקו יופרש בשתן.

מחלת סכרת: בעיה בוויסות רמת הגלוקוז בדם. סוג אחד של סכרת נובע מחוסר ייצור אינסולין בגוף. במקרה זה הטיפול הוא ע"י מתן אינסולין בזריקה.

הבעיה במחלה נובעת משני גורמים:

א. מחסור בגלוקוז בתאים ולכן מחסור באנרגיה לקיום התא.

ב. ריכוז גבוה של גלוקוז בדם גורם לנזק לדפנות כלי הדם ולהפרעה
בזרימת הדם, כמו כן ריכוז גבוה של גלוקוז בדם מגביר את יציאת המים
מהתאים.

אצל חולי סכרת יש גלוקוז בשתן וכן השתן מכיל כמויות גדולות של מים.

אדרנלין

הורמון המופרש ע"י בלוטת יותרת הכליה, בעיקר במצבי STRESS (לחץ נפשי ופעילות גופנית מוגברת). איברי המטרה של הורמון זה הם: שריר הלב, שרירים בדפנות כלי הדם, תאי כבד ורקמת שומן. השפעה: האדרנלין משפיע באופן שונה על אברי המטרה שלו. הוא מגביר את קצב הלב, מעלה לחץ דם ומגביר את זרימת הדם לשרירים. מזרז פירוק גליקוגן ושומנים. כמו כן  מאט את התכווצות השרירים במערכת העיכול ובכך מעכב את תהליך עיכול המזון. כתוצאה מהשפעת האדרנלין יש הגדלה של מקורות האנרגיה הזמינים לתאי השריר.

גלוקגון: הורמון המופרש מהלבלב וגורם לתאים בכבד ובשרירים לפרק גליקוגן לגלוקוז.

השפעת האדרנלין היא ממספר דקות לאחר שהופרש ונמשכת גם לאחר שההפרשה הופסקה, עד שכל האדרנלין מסולק מהדם (כחצי שעה ויותר). לכן לאחר פעילות גופנית או התרגשות… מרגישים "מלאי מרץ".

חזרה אל העמוד הראשי: סיכומים לבגרות בביולוגיה \ ביולוגיה של גוף האדם