מערכת ההובלה בגוף האדם – סיכום

תפקידים של מערכת ההובלה בגוף:

א. מערכת הדם מתווכת בין מערכות בגוף.

ב. הובלת חומרים: הובלת חמצן, חומרי מזון, הורמונים, פחמן דו- חמצני, פסולת.

ג. תפקיד בהומיאוסטזיס: וויסות חום הגוף.

• ביצור חד- תאי מעבר החומרים נעשה דרך קרום התא כיוון שהתא בא במגע עם הסביבה החיצונית. ביצור רב- תאי יש צורך במערכת הובלה, כיוון שאין מגע בין כל התאים לסביבה החיצונית, ומשך מעבר החומרים איטי מדי בדיפוזיה.
• מערכת ההובלה מורכבת מלב, כלי דם ודם.
• כלי הדם הם: עורקים, ורידים ונימים.
  עורק – כלי דם היוצא מהלב לגוף.
  וריד – כלי דם המגיע מהגוף ללב.
  נים – כלי דם המקשר בין עורקיק לורידון.
• מעבר הדם בגוף: לב ¬ עורק ¬עורקיק ¬נימים ¬ ורידונים ¬ ורידים ¬לב.
• הלב מתפקד שמשאבה המזרימה את הדם לכל חלקי הגוף. הלב מחולק לשני צדדים: ימני ושמאלי. בין שני הצדדים ישנה מחיצה המפרידה את הדם המצוי בצד הימני מהדם בצד השמאלי. כל צד מחולק לשני חלקים: עליה וחדר. בין העליות לחדרים וגם בין החדרים לעורקים היוצאים מהם ישנם מסתמים המאפשרים מעבר של דם בכיוון אחד בלבד.
• הדם מוזרם בגוף בשני מסלולים בו- זמנית הנקראים יחד מחזור הדם.
  מחזור הדם הגדול: עליה שמאלית ¬ חדר שמאלי ¬ אבי העורקים ¬ גוף ¬ וריד חלול עליון ותחתון ¬
  עליה ימנית.
  מחזור הדם הקטן: עליה ימנית ¬ עורק הריאה ¬ ריאות ¬ ורידי הריאה ¬ עליה שמאלית.
• הצד הימני של הלב מכיל דם עני בחמצן ועשיר בפחמן דו- חמצני, ואילו הצד השמאלי מכיל דם עשיר בחמצן ועני בפחמן דו- חמצני.
• פעימת לב היא תהליך מחזורי המורכב ממספר שלבים:
  הרפייה (דיאסטולה), התכווצות עליות והתכווצות חדרים (סיסטולה) ושוב הרפייה…
  דפיקות הלב שאנו שומעים הם קולות של סגירת המסתמים, הקול הראשון סגירה של המסתמים בין העליות לחדרים והקול השני סגירה של המסתמים בין החדרים לעורקים.
• ויסות קצב הלב: נעשה על ידי מנגנון עצבי והורמונלי.

• רשרוש בלב: מצב בו אין סגירה מלאה של המסתמים. בהאזנה ללב שומעים כעין רחש המבטא זרימה של הדם בכיוון הפוך.

לחץ דם:

הלחץ הנוצר על דפנות העורק כתוצאה מהדם הזורם בו. פעולת הדחיפה של הלב והקוטר הקטן של העורקיקים הגורם להתנגדות לזרימת הדם יוצרים גורמים לכך שהם הזורם בעורקים יוצר לחץ על דפנות העורקים.  הלחץ הגבוה ביותר במערכת הוא ביציאה מהלב, באבי העורקים. הלחץ הנמוך ביותר הוא בכניסת הוורידים החלולים לעלייה ימנית. ל.ד בעורקים גבוה מאשר בוורידים.
לחץ הדם חייב להיות גבוה מספיק על מנת להזרים את הדם לכל חלקי הגוף, גם אלו המרוחקים מהלב, במהירות מתאימה. לחץ הדם בעורקים אינו קבוע ותלוי בפעילות הלב: בזמן התכווצות חדרים ל.ד הוא גבוה ובזמן הרפייה ישנה ירידה בל.ד. כאשר מודדים ל.ד ישנם שני ערכים: הגבוה הוא ל.ד בזמן התכווצות החדרים והנמוך הוא ל.ד בזמן הרפייה.

גורמים המשפיעים על ל.ד

עליה בקצב פעימות הלב ¬ עליה בל.ד

היצרות עורקים  ¬ עליה בל.ד

סכנות: אין אספקת חמצן תקינה למוח, חזרת הדם ללב איטית, אין מילוי תקין של הלב ¬ שיבוש זרימת הדם.

התרחבות כלי דם ¬ ירידה בל.ד

איבוד נוזלים (התייבשות, איבוד דם) ¬ ירידה בל.ד

סכנות: לחץ גבוה על כלי דם קטנים ¬ פיצוץ כלי דם במוח, מעמסה גדולה על הלב.

• דופק: כאשר החדרים מתכווצים מות גדולה של דם נדחפת לאבי העורקים. כתוצאה מהלחץ על הדפנות מרגישים כעין גל הרמה על הדופן בכל פעימה כשדם יוצא מהלב.
• וויסות זרימת הדם בגוף: מכיוון שכמות הדם בגוף קבועה, יש צורך לווסת את הכמות המגיעה לכל איבר על פי צרכיו. בעת פעילות גופנית יש צורך באספקת חמצן רבה לשרירים, ללב ולעור ופחות למערכת העיכול והכליות. הוויסות נעשה ע"י פקודה מהמוח הגורמת להתכווצות כלי דם באיזור אחד והרחבה של כלי דם באיזור אחר.
  לא מומלץ לאכול לפני פעילות גופנית כיוון שזה יוצר מחסור בדם המגיע למע' העיכול ¬ כאבי בטן, הקאות.

התאמה בין מבנה לתפקוד בלב:

• הפרדה בין דם מחומצן לדם לא מחומצן ע"י המחיצה.
• הדופן של החדר השמאלי עבה יותר מהחדר הימני ¬ צריכה להתכווץ בעוצמה רבה יותר על מנת להוביל דם לכל הגוף, לעומת החדר הימני שמוביל דם רק לריאות.

כלי הדם:

עורק: מוביל דם מהלב לגוף, לחץ הדם בו הוא הגבוה ביותר ולכן הוא בעל הדפנות העבות ביותר.

וריד: מוביל דם מהגוף ללב, ל.ד בו נמוך מאשר בעורק, בעל דופן דקה יותר.

לאורך הורידים ישנם מסתמים אשר מסייעים בהחזרת הדם כלפי מעלה.

נימים: חילוף החומרים בין הדם לתאים מתרחש בנימים. הנימים מותאמות לתפקודן בכך ש:

א. דופן חד- שכבתית דקה, מעבר חומרים מהיר.
ב. מספר רב של  נימים ¬ שטח פנים גדול ¬ דיפוזיה יעילה של חומרים.

ג. המרחק בין תא לנימים קטן מאד ¬ דיפוזיה יעילה של חמצן וחומרים לתאים.
ד. בגוף יש הרבה מאד נימי דם, יותר ממה שנדרש כדי לספק את צרכי הגוף הבסיסיים. כאשר אין צורך
באספקה מוגברת של דם חלק מהנימים נסגרים, ונפתחים רק בשעת הצורך.

הרכב הדם:

סיכום מורחב על הרכב הדם

45% תאי דם ו- 55% פלסמה.

• פלסמה: בעלת תפקיד חשוב בשמירה על הומיאוסטזיס. מכילה מים, חלבונים, מינרלים, גלוקוז, חומצות אמיניות, הורמונים, שתנן, שומנים. הפלסמה עשירה במומסים רבים וריכוזם נשמר קבוע בתחום צר למדי. הרכב הדם מדגים את אחד מביטויי ההומיאוסטזיס: דמו של אדם בריא, שתזונתו מאוזנת, מכיל ריכוז קבוע של חלבונים, מינרלים בלי קשר למה אכל באותו יום.
  לפלסמה יש גם תפקיד חשוב בוויסות הטמפ' של הגוף.
• תאי דם : מקורם במח העצם, שם מתמיינים לסוגים השונים.
  תאי דם לבנים: ישנם סוגים שונים, כולם בעלי תפקיד במערכת החיסון. תאי הדם הלבנים יכולים לצאת מכלי הדם החוצה לרקמות.
  טסיות דם: חלקיקי תאים, אחראיות לתהליך קרישת הדם בגוף.
  תאי דם אדומים: תפקידם להוביל את החמצן בגוף.

תאי הדם האדומים

תאי דם אדומים הם תאים קטנים מאד, צורתם כעין כדור שקוע במרכז. מכילים המוגלובין, חלבון הקושר אליו חמצן.

המוגלובין הוא חלבון, מכיל אטומי ברזל אליהם נקשר החמצן, והוא זה המקנה לדם את צבעו האדום.

הקישור בין ההמוגלובין לחמצן תלוי בתנאי הסביבה: ההמוגלובין קושר אליו  חמצן כאשר הלחץ החלקי של החמצן בסביבה גבוה ומשחרר את החמצן כאשר הלחץ החלקי של החמצן נמוך.

בגוף: בריאות לחץ חלקי של חמצן גבוה ואילו בתאים לחץ חלקי של חמצן נמוך.

תאי הדם האדומים גם קושרים כמות קטנה של פחמן דו-חמצני מהתאים לריאות. רוב הפחמן הדו- חמצני עובר מהתאים לריאות כמומס בפלזמת הדם.

*** עקום קשירת חמצן להמוגלובין – עמ' 91 בספר ביולוגיה של האדם.

התאמה בין מבנה לתפקוד בתאי הדם האדומים:

1. צורתם מגדילה את שטח הפנים של התא בהשוואה לתא כדורי בעל נפח זהה. שטח הפנים הגדול מספק שטח גדול יותר לדיפוזיה של חמצן.
2. תאי דם אדומים הם חסרי גרעין ואברונים שונים ¬ יש יותר מקום להמוגלבין ¬ קשירה של יותר חמצן בכל תא.
   התאים נוצרים עם גרעין והוא נעלם בתהליך ההבשלה שלהם. כתוצאה מכך אין הם מסוגלים להתרבות. משך חייהם כ- 120 יום, נהרסים בכבד.
3. התאים הם קטנים וגמישים ¬ יכולים לעבור דרך נימי הדם הקטנים. קוטר נימי הדם קטן במעט מתאי הדם האדומים, ולכן בעת המעבר התאים נמחצים לדפנות ובכך גדל שטח המגע בין הנים לתא האדום ¬ מעבר יעיל יותר של חמצן.

מערכת הלימפה

מערכת הלימפה בנויה מרשת של נימים וצינורות שזורם בהם נול לימפה. לאורך צינורות הלימפה ישנם קשרי לימפה ("בלוטות לימפה") שלהם יש תפקיד בהגנה על הגוף מפני גורמי מחלה. אחד מקשרי הלימפה הוא הטחול, קשרי לימפה נוספים מצויים בצוואר, בבית שחי, במפשעה ועוד. בקשרי הלימפה מרוכזים תאי דם לבנים רבים, התוקפים גומי מחלה מגיעים לשם עם נוזל הלימפה. מערכת הלימפה מנקזת עודפי מים ומומסים המצויים בין התאים. הרכב נוזל הלימפה דומה להרכב הפלזמה אך חסר תאים אדומים. הזרימה בצינורות הלימפה היא חד כיוונית: מהגוף ללב. קצב הזרימה איטי יותר בהשוואה לכלי הדם. צינורות הלימפה מתנקזים לוריד חלול עליון ומשם לעליה ימנית.

ראו גם: מערכת הדם בגוף האדם

חזרה אל העמוד הראשי: סיכומים לבגרות בביולוגיה / ביולוגיה של גוף האדם