סיכום מאמר: "התקבצות תרבותית: מבט השוואתי על בעיותיהם של יהודי אתיופיה בישראל" / דיוויד הולט
מאמר זה מדבר על בעיות הכרוחות בתהליך הקליטה של עולי אתיופיה בישראל ומדבר על תהליך של דינמיקה בין קבוצתית רבת היבטים התורמת וגורמת לסגרגציה של העולים החדשים. הטענה היא שהדינמיקה הזו היא דו כיוונית במהותה, אך הנטל שלה נופל על כתפיהם של העולים, הקבוצה הקטנה והחלשה המסתגלת לתנאי החיים החדשים בארץ.
המאמר מנסה להראות כי הסגרגציה היתה צפויה להתרחש בארץ בכל מקרה.
כיום עומדות בפני העולים שתי בעיות עיקריות-בתחום הדיור ובתחום החינוך. יותר ממחצית מהעולים גרים באתרי דיור זמניים והשאר-בדירות זמניות או בדירות קבע, תוך שהם תלויים בסיוע ממשלתי. בנוסף, מרבית מהתלמידים יוצאי אתיופיה מופרדים מתלמידים אחרים בבתי הספר ומופנים למסלולי לימוד מקצועיים ולא עיוניים.
לשני גורמי פיקוח ממשלתיים ישנה השפעה רבה בנושא. ראשית, כמו בשנות ה-50, אתרי הקרוונים ומרכזי הקליטה אליהם נשלחו העולים עם הגעתם ארצה-רובם ממוקמים בפריפרייה. עובדה יצרה ריכוז גדול של עולים מובטלים בפריפריה. שנית, החלטת הממשלה לשלוח את ילדי העולים לבתי ספר דתיים בשנתם הראשונה בארץהביאה לכך שהשיגיהם של ילדי העולים מלכתחילה לא יכלו להדמות לאלו של התלמידים במערכת החינוך החילונית. בנוסף, יש שטוענים כי תכניות הממשלה נטו להתעלם מצרכי העולים בהתקבצות ראשונית סביב משפחתן הגרעינית והמורחבת, בכך הקשו עליהם התמודדותם הקשה עם ההתאקלמות לתוך התרבות החדשה.
במקומות רבים בעולם באופן טבעי מתרחש ריכוז של מהגרים באיזורי פריפרייה, עולים ופליטים רבים הם בעלי אותה רמת השכלה נמוכה ואותו מצב כלכלי קשה, והם נמשכים בד"כ לאותן שכונות בהן מתגוררים בני עדתם. כך נוצר מצב בו הגישה למקומות עבודה כמו גם לשירותי בריאות וכד' מתווכת בדרך כלל על ידי בני העדה האחרים. ברוב המקרים רדיפת העולים אחר הביטחון הכלכלי מלווה בבנייה מחודשת של ערכי תרבות, שפה והתנהגויות חדשות. השילוב של שני מוקדי השקעה אלו לעיתים עולה במחיר היציבות החברתית והאפשרות לניעות חברתית כלפי מעלה. הנסיון לשימור ה"קרקע הבטוחה"-הקירבה לבני עדה הדומים להם, ולבני משפחתם שעלו יחד איתם לארץ ותופעת ההתקבצות מחלישה בעיקר את העולים שרמת המיומנויות שלהם היתה נמוכה מלכתחילה, וכך, הנסיון לשימור הלכידות הקבוצתית, במטרה לייצר תחושת הביטחון פוגעת בסיכויי המוביליות. נוצר מנגנון של הגנה מפני החשיפה לסביבה החיצונית, מנגנון של בידול וסגרגציה. ברוב המקרים החברה הקולטת אינה מוכנה או אינה מסוגלת להפוך את הסדר הכלכלי והחברתי כך שיאפשר קיומם של דפוסי התנהגות זרים ולכן, גם מודעות גדולה יותר של ציבור הותיקים בארץ לגבי רזי התרבות של יהדות אתיופיה לא היתה משפרת את תהליך הקליטה.
טיב תהליך הקליטה תלוי בנכונות העולים להשתלב בסביבה החדשה (באיזון בין הנטייה להתקבצות ובין הלמידה החדשה) כמו גם בגילויי הפתיחות מצד החברה הישראלית הותיקה.הטמיעה של העולים בחברה הישראלית דורשת מהם פשרות (לימוד שפה חדשה, התנהגויות וכו')כך שהם מהווים את הצד הפגוע במשוואה-ההקרבה הנדרשת מהם היא גדולה יותר.
בהשוואה למודל האפרו-אמריקניים בארה"ב ניתן לצפות שעם הזמן עולי אתיופיה ישתלבו ויעלו בהיררכיה החברתית אך יישארו עדיין, בבפיגור באופן יחסי לקבוצות אוכלוסיה אחרות. אחד האינדיקטורים הטובים לבחינת עליה בסולם החב' של השחורים בארה"ב הוא נישואי התערובת. ייתכן שמדד זה רלוונטי גם בחב' שלנו.
לסיכום: אף על פי שהדעות חלוקות לגבי הגורמים שהביאו לסגרגציה, אני סבור שלא ניתן היה לעשות הרבה למניעת הסגרגציה הראשונית של עולי אתיופיה בארץ. מפגשים בין-עדתיים יוצרים דינמיקות של התקבצות עדתית ראשונית, המשמרת רמה מסויימת של אחידות התנהגויות, עמודת ואמונות, כמנגנון התמודדות עם השינוי. ההתקבצות הינה תגובה של הגנה, ולכן היא דו כיוונית: הקבוצה החלשה מסתגרת בתוך עצמה ומחדדת את גבולותיה התרבותיים כמו גם זו החזקה, הותיקה. נטל העלויות-ההסתגלות למצב השונה, מונח על כתפיהם של העולים – הקבוצות החלשות.
טענתי היא שקליטה מוצלחת של יהודי אתיופיה תהיה תלויה בסדר העדיפויות הקבוצתי של הקהילה יותר מכל דבר אחר. להחלטותיהן של קהילות חלשות יותר כמו זו של יהודי אתיופיה ישנו משקל כבד בקביעת איכות החיים של הקהילה, אם כי גם לסדר העדיפויות ולפתיחותה של החברה הישראלית ישנה השפעה חשובה על עתידה.
בקיצור, הוא טוען שישנם גורמים מנתבים של הממשלה שהביאו לבידול אך זהו גם תהליך טבעי של קבוצות, הסתגרות בתוך עצמן כדרך התמודדות עם המצב החדש, הסתגרות שבעצם פוגעת בהן בסופו של דבר ….
"התקבצות תרבותית: מבט השוואתי על בעיותיהם של יהודי אתיופיה בישראל" / דיוויד הולט