בטי דרייפר, בטי פרידן והפמיניזם הליברלי

האנשים שיצרו את הסדרה המופתית מד-מן (Mad Men) ידעו מה הם עושים. בעונה הראשונה של הסדרה אנו פוגשים את דמותה של בטי דרייפר שיש לה הכל: בעל נאה ומצליח, ילדים מקסימים, בית יפה בפרברים, הרבה כסף והתגשמות של "החלום האמריקאי" כפי שהוא התנסח בשנות החמישים. אבל לבטי לא טוב, היא עצבנית, מדוכאת, בוכה ללא סיבה, חשה חוסר סיפוק וחוסר כוחות ובסופו של דבר מובלת אחר כבוד, כמו עקרות בית רבות בתקופתה, אל ספת הפסיכיאטר.

שמה של בטי דרייפר אינו מקרי, היא קרויה אחר החוקרת הפמיניסטית הקלאסית בטי פרידן. בכדי ליצור את דמותה של בטי דרייפר עקבו יוצרי "מד מן" אחד לאחד אחר מאמרה הקלאסי של בטי פרידן "הבעיה שאין לה שם". במאמרה מתארת פרידן תופעה רווחת בשנות החמישים של עקרות בית מבוססות מסדרת מוזרה של סימפטומים דומים מאוד לאלו של בטי דרייפר שאיש אינו יודע להסביר (ומכאן "הבעיה שאין לה שם"). פרידן טוענת, בפשטות, כי מקור האומללות של עקרות הבית בשנות החמישים והשישים בארה"ב הוא פשוט מאוד התחושה של רבות מהן כי הן רוצות לחלום בחייהן על להיות משהו יותר מאמהות ורעיות.

איך נשים הגיעו לרעיון המוזר הזה של "הגשמה עצמית"? הן שאבו אותו כמובן מהליברליזם. הליברליזם, שהתנסח באופן בלעדי על ידי גברים לבנים, טמן בחובו את הזרעים שיובילו בסופו של דבר למהפכות חברתיות חשובות הן בתחומי המגדר והן בתחומי הגזע. הרעיון שכל אדם הוא אוטונומי, רציונלי ובן-חורין לקבוע את גורלו בחיים לא יכול היה להשאר לאורך זמן נחלתם של גברים לבנים בלבד. נשים ולא-לבנים בסופו של דבר דרשו כי רעיונות הליברליזם ימוצו את למסקנתם המתבקשת ויקנו את אותן זכויות אדם שהליברליזם דיבר בשמן באמת לכל אדם באשר הוא – אישה או שחור.

בטי פרידן היא אחת מההוגות הבולטות של הגל השני של הפמיניזם הליברלי. הגל הראשון של הפמיניזם דרש שוויון זכויות פורמלי לנשים שבא לידי ביטוי בעיקר בדרישה למתן זכות הצבעה לנשים (שהתממשה בארה"ב למשל ב-1920). אולם הגל השני הבין כי לא די בכך ודי דיכויין של נשים ומעמדן הנחות נובע לא רק מזכות שוויון חוקית אלא ממנגונים חברתיים מורכבים יותר כמו סדרי המשפחה, התעסוקה, ההנהגה ועוד. דפוסים אלו נוצקו עוד מקדמת האנושות, כך טוענת סימון דה בובואר בספרה החשוב "המין השני: עובדות ומיתוסים" שמהווה את אחד מאבני הפינה של המחשבה הפמיניסטית ובכלל ושל הפמיניזם הליברלי בפרט. דה בובואר טוענת כי החברה תמיד הוגדה מנקודת מבטו של הגבר שהציבה את הגבר באמצעה והפכה את האישה למשנית, לאובייקט המוגדר על דרך הניגוד כ"לא-גבר". לתפיסה הזו של האישה יש שורשים כבר בתפקידה של האישה בחברות קדמוניות שהתרגמו לדפוסים פטריארכאליים לאורך ההיסטוריה. אך ההיסטוריה הזו, על פי הוגות הפמיניזם הליברלי, מגיעה לקיצה במאה העשרים בה אין עוד כל סיבה פיזיולוגית לנחיתותן של נשים, והסיבה היחידה היא חברתית-תרבותית. בטי דרייפר לא יכולה להשאר לעד בבית.

ראה גם: סיכום הקורס חברה ומגדר 

מאמר על בטי פרידן באתר הארץ