סיכום: אפלטון – פוליטיאה ב'

סיכום זה הוא חלק מאסופת הסיכומים בקורס תולדות המחשבה המדינית, תת נושא הפילוסופיה של אפלטון. הסיכומים הם חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא פילוסופיה באתר.

בפוליטיאה ב' תרסימאכוס שהופיע בפוליטיאה א' נסוג (חזר לישון?) ובמקומו נכנס גלאוקון לתמונה. הוא אומר שיש דברים שאדם יבחר בהם לא בגלל התוצאות שלהם אלא בגלל שהם עושים לנו טוב, כמו שמחה או הנאות אחרו. בנוסף, יש דברים שנבחר בהם אותם גם בשל עצמם (הם עושים לנו טוב) וגם בשל תוצאותיהם כמו: בריאות, תבונה, ראייה וכו'. ויש גם סוג שלישי – דברים שלא עושים לנו טוב אבל נבחר בהם בגל תוצאותיהם בלבד, כמו: טיפול רפואי. ואז הוא שואל: באיזה סוג משלושת הסוגים הנ"ל יש לשים את הצדק? התשובה: בסוג השני. אדם חייב לחבב את הצדק גם בשל עצמו וגם בשל תוצאותיו על מנת להיות מאושר. אבל הרבה אנשים רואים בצדק כסוג שלישי – משהו שיש בו טרחה אבל שווה לעשות אותו בגלל התוצאות הטובות שהוא מסב. עכשיו גלאוקון מנסה להסביר מהו הצדק. מכיוון שבני האדם עושים עוול זה לזה (זה מה שטוב בעיניהם) יש צורך בחוקים. החוק הוא הצדק. הוא שרוי באמצע בין מה שטוב (שאדם יעשה עוול בלי לתת את הדין) ובין מה שרע (שאדם יסבול עוול בלי שיוכל לעשות כלום בנידון). לכן, לא אוהבים את הצדק בגלל שהוא טוב אלא בגלל שצריך לכבד אותו מפאת החוסר אונים לעשות עוול. כלומר, אלו העושים צדק לא עושים זאת מרצונם אלא מאי-יכולתם לעשות עוול. לדוגמה: אם ניתן לצדיק ולרשע לעשות ככל העולה על ליבם ונעקוב אחר מעשיהם אנחנו נראה שהצדיק ילך בדרכי הרשע. אז בעצם מה שמאזן אותו זה החוק. כאן אפלטון מביא משל על רועה שמצא טבעת מיוחדת יכולה להפוך אותו לבלתי-נראה. אותו רועה השתמש בטבעת כדי לנאוף באשת המלך ולכדי לרצוח את המלך וליטול את השלטון לידיו. הטענה כאן היא שכל אדם – צדיק ורשע – אם היה מקבל טבעת כזו היה עושה את אותם דברים: נכנס לאיזה בית שרוצה, שוכב עם מי שרוצה, גונב, מוציא מבית הסוהר אנשים ומתנהג כמעין אלוהים קטן. מכאן המסקנה ששום אדם אינו צדיק מרצונו אלא מתוף כפייה (מתוקף החוק). מי מבין השניים, הצדיק והרשע, מאושר יותר? אפלטון מציע ניסיון: לתת לרשע להיחשב כצדיק ולהוציא לו שם טוב; ואילו לצדיק (שאי אפשר לדעת אם הוא באמת תם וישר או רק נראה כצדיק כדי לזכות לכבוד ומתנות מאחרים) להוציא שם רע שיחשבוהו כרשע ולראות אם הוא ימשיך בדרכו ויהיה צדיק. הטענה כאן היא שהרשע הוא אמיתי, אותנטי. הוא לא רוצה להיראות כמשהו אחר. הצדיק רק מנסה להיראות צדיק (אך האם הוא ימשיך להיות כך אם יענו, ילקו, יאסרו ואף יצלבו אותו?). לכן המסקנה היא שהרשע יותר מאושר מהצדיק והחיים שלו יותר טובים. אבל, הצדיקים יזכו לחסדיהם של האלים בעולם הבא בעוד שהרשעים ירדו לשאול.