התיאוריה של אדלר – סגנון חיים

סיכומים בתיאוריות בקרימינולוגיה: התיאוריה של אדלר – סגנון חיים

מתוך סיכום הקורס תיאוריות בקרימינולוגיה

  1. סגנון חיים- על פי אדלר הדרך שכל אחד מאיתנו בוחר לעצמו להגיע מהמינוס אל הפלוס. כל אחד בוחר לו סגנון חיים שעובד בשבילו ומביא אותו למטרה. אם סגנון אחד לא יעבוד, אנחנו נחליף אותו. סגנון החיים זה סוג של מפת דרכים עבורנו, ואנחנו בחרנו מסלול חיים משלו, כדי להגיע לדרך שלו. כל אחד יצר את דרכו ע"ב החוויות שעבר והפרשנות שהוא נתן לחוויות האלה. החוויות האובייקטיביות לא מעניינות, אלא איך זה נתפס בעיניים של כל אחד. כל אחד תופס את הדברים בבית ממקום אחר לגמרי וככה ההתנהלות בעולם. ילדים, מרגע היוולדם, מתנהלים ע"פ ניסוי וטעייה וזה תלוי באינטראקציה עם הסביבה. החוויות שעברנו בחיים יוצרות אצלנו את הדרך בה נלך בעתיד. ע"פ אדלר, כדי להיות מודעים לסגנון החיים זה דרך זיכרונות מוקדמים. ברגע שיש לאדם רצף זיכרונות מוקדמים מתחת לגיל 10, אנחנו נראה קו זהה לדרך ההתנהלות בחיים. ברגע שאדם מודע לזה, זה גורם לו לחשוב על הדברים ולראות מה הרווח ומה ההפסד, מה העלות ומה התועלת. זה יוצר שינוי בחשיבה. לכל אחד יש את המקום הפרטי שלו, את הסגנון שלו ואף אחד לא הולך להשתנות בשבילנו, אלא רק לשנות את עצמנו… כאשר אנחנו מבינים מה המטרה של האדם, אנחנו יכולים לעזור לו בצורה טובה יותר לראות ולבחון את הסגנון שבחר לעצמו כי אז נוכל להראות לו איך סגנון זה מביא למטרה. אנחנו בד"כ הולכים בדרך מוכרת לנו, אך לעיתים זה גובה מאמץ רב. ייתכנו דרכים קלות ופשוטות, אך אנחנו בוחרים בנוח ובמוכר… אלא אם גורם חיצוני חוסם ממני, חסימה, את השגרה הרגילה ואז אני מאלצת את עצמי לשנות את הגישה. ע"פ אדלר, אנחנו בוחרים להסתכל על הדברים מזווית מסוימת. לעיתים, אנחנו רואים את הדברים ממקום מצומצם ולא רואים את המכלול, אלא אם מישהו יאיר את עינינו לכך. סגנונות החיים הם עד אינסוף…

דוג' ל- 5 סגנונות:

הסגנונות שאובים מהתיאוריה של מרטון. מי ששידך בין התיאוריה של אדלר לסגנונות זה אדד.

א.     קונפורמי: פעילות ע"פ הנורמות המקובלות בחברה- משפ', כיתה וכו'. אדם שבוחר להתקדם מהמינוס אל הפלוס בדרך חיובית ומקובלת. כדי להתנהל בדרך כזו אני צריכה להאמין שיש לי יכולת ויש לי הזדמנויות כדי להגשים את המטרה. כאשר אני מאמינה שיש לי יכולת והזדמנות, אני גם יכולה להגשים את המטרה. הפער הוא פער רגיל. אם אני צריכה לקדם משהו, אני בוחרת בדרך אפשרית: אני אעבוד ואשלם את החוב…

ב.     רטואליסטי: דבר החוזר על עצמו. אנשים שזקוקים מאוד לשגרה לעיתים מחוסר ביטחון. משהו קבוע שחוזר על עצמו, קשה להם לשנות, הם שבויים בשרגה, גם אם רואים שזה לא מוביל לשום מקום. לחרוג משגרה זה מערער אותם. אדם שלא משנה את עבודתו לאורך זמן… המטרה פחות חשובה לו אלא הקיום וההתנהלות בדרך במצב בטוח. הוא מגיע לשליטה אבל לא להתקדמות.

ג.      חדשני: סגנון של אנשים שחשוב להם להשיג את המטרה, אבל הם לא מאמינים שהם יכולים להשיג אותה בדרכים נורמטיביות. תחושת היכולת שלהם נמוכה. לפעמים, לא מאמינים שיש להם הזדמנות להצליח. הפער בין הפלוס למינוס הוא גדול והם מחליטים שהמטרה מקדשת את האמצעים. הם בוחרים בסגנון חיים שלילי. רק בדרך שלילית יגיעו למטרה. האדם לא מאמין שאפשר אחרת. יש לו מטרות לגיטימיות, אבל הדרך היא דרך שלילית.

ד.     נסגני: אנשים שמאמצים סגנון חיים נסגני זה אנשים שלא מאמינים שהם יצליחו. אין להם תחושת יכולת גבוהה, אלא נמוכה. הם חוו כישלונות רבים בעברם ולכן הוא אדם מיואש, במצב קשה. כבר אין לו כוחות לנסות. לא מעניינת אותו הדרך. הוא מסתגר, חש חוסר אונים. אדם כזה איבד תקווה. יכולים להיות אנשים אובדניים, מתמכרים לסמים, בריחה מדברים קשים מחוסר יכולת ורצון להתמודד. אנשים כאלה מפתחים בעיות נפשיות. רגש נחיתות עמוק מאוד. לא מאמינים שיש דרך להגיע למטרה ולכן הם לא מנסים. קשה מאוד לעזור לאדם כזה כי הוא לא יבקש עזרה, לכן יש ליזום סיוע ולהושיט לו יד.

ה.    מרדני: אנשים מאמינים שיש דרך ויש מטרות, אבל רוצים לעשות זאת אחרת. "האחרת" הופך אותם להיות מיוחדים. "שוחים נגד הזרם". יש רמה נורמאלית, למשל בגיל ההתבגרות. לעיתים, זה מקצין כי זה הופך להיות התנאי שלהם. הם עושים זאת כדי להתקיים. יש מרדנות מתוך אידיאולוגיה, המובעת בדרך לגיטימית, אבל כאשר זה מקצין, זה מביא לתסכול. עד שלב מסוים מדובר בפיתוח הזהות, אבל ברגע שזה הופך להיות תנאי קיומי, זה מסוכן.

ראה גם: הפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אדלר

אדלר על פיצוי-יתר, תסביך נחיתות ותסביך עליונות

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר:

הכסף או החיים: כמה זה "מספיק"?

כמה כסף זה מספיק בכדי לחיות חיים מאושרים? אם התשובה היא "עוד" אז אין לכם סיכוי, אבל מבט אחר על העבודה והקניות יכול לשנות את זה.