החושים הפנימיים הם המערכת הפרופריוספטית, המערכת הוסטיבולרית והמערכת האינטרוספטבית.
פרופריוספציה– מערכת המעבירה מידע מהשרירים, הגידים והמפרקים אל המוח וכך האדם יודע מהו מיקומו במרחב, איפה נמצאים איבריו ובכמה כוח להשתמש על מנת לבצע תנועה או להרים ולהחזיק דבר מה (לדוגמא ביצה לעומת משקולת).גירוי פרופריוספטיבי מערב תנועה, דחיסה או מתיחה במפרק. אדם הלוקה בחוסר איזון במערכת הפרופריוספטיבית יקבל מידע תחושתי רב יותר מהאדם הרגיל דבר היבוא לידי ביטוי בחוסר נוחות בגוף ותנועתיות רבה. ילד עם עודף תחושתי יחוש לא נוח במידה ולמשל הכסא בכיתה לא מרופד, יחוש אי נוחות וכל הזמן יזוז מה שיגרום לחוסר קשב בשיעור, או שכל מגע קל יכאב לו והוא יפנה לרופא על כל דבר שלנו יראה פעוט. ילד עם חוסר תחושתי יחפש אחר תחושות חזקות יותר- יחבק מאוד חזק, יטה ללכת מכות ועוד.
המערכת הוסטיבולרית או שיווי משקל– היא משפיעה על מתח שרירים, שיווי משקל, היכולת להשתמש בשני צידי הגוף, קואורדינציה של ראש צוואר ועיניים. בנוסף היא מספקת מידע על שינויים בכיוון התנועה והיכן נמצא כוח הכובד. היא נמצאת בכל אחת מהאוזניים ואדם עם חוסר תחושתי מהכיוון הוסטיבולרי בדרך כלל יאהב דברים כמו רכבות הרים, לונה פארק דברים מהירים ובעלי גירוי חזק. אדם עם עודף תחושתי, יימנע מתנועה מנדנדות וקרוסלות ובעיקר כל מה שקשור בהיפוך של הראש (מערער את תחושת שיווי המשקל).
המערכת האינטרוספטית– כל מה שקשור במידע מהאיברים הפנימיים שמאותתים על מצבים שונים כגון רעב, צמא, קור, חום, עיכול ועוד. תחושותינו מושפעות מהאופן בו האיברים הפנימיים מאותתים לנו כדי שנוכל לספק לגוף את צרכיו. ילד עם ליקוי במערכת זו עשוי לא להרגיש רעב, לא לחוש עייף ויתקשה להירדם ואף יותר מזה לא להרגיש כאב למשל. מהכיוון ההפוך ילדים אלו עשויים להיות רגישים יתר על המידה מה שמאוד משפיע על מצבי רוח, יבכו כשרעבים או עייפים. יכולת לאינטרוספציה, אם כך, היא יכולת פנימית.
החושים החיצוניים הם אלו המוכרים: שמיעה, ראייה, ריח, טעם ומישוש.
חוש הראייה– חוש אשר מתפתח בשלבים המאוחרים של ההריון. התינוק נולד עם יכולת לראות אולם בצורה מטושטשת כאשר מיקוד הראייה מתפתח רק בחצי שנה הראשונה לחיים. כאשר התינוק נולד הוא יכול לזהות אובייקטים ולראות תנועה אך לא מזהה גווני צבעים אלא בעיקר ניגודים. בנוסף יכול התינוק להבחין רק בקווי מתאר של חפץ מסויים במידה וזו צורה פשוטה כמו ריבוע או עיגול. התינוקות מזהים גם פנים אך לא יודעים להבחין ביניהם.
חוש הטעם– חוש אשר ממוקם בעיקר על הלשון אם כי ישנם מעט חיישני טעם גם בלוע. ישנם 4 סוגי טעמים שונים- מתוק, מלוח, מר וחמוץ כאשר רוב המאכלים מורכבים ממספר טעמים. החיישנים לטעם מסויים אינם מפוזרים על הלשון אלא מרוכזים יותר כך שמתוק למשל יהיה יותר בקדמת הלשון ואילו חמוץ יהיה בעומק הלשון.
חוש הריח– האוויר שנכנס דרך הנחיריים בא במגע עם קולטני ריח שנמצאים בפנים האף. חוש הריח שלנו יחסית חלש לעומת זה של בע"ח. גם חוש הטעם וגם חוש הריח נחשבים לחושים כימיים כיוון ששניהם מושפעים ע"י דברים חיצוניים, או חושים פרימיטיביים כיוון שבשניהם האינפורמציה עוברת ישירות למערכת הלימבית (הרגשית) עוד לפני שהמידע מספיק להגיע למוח לקליפת המוח התחושתית.
חוש המישוש– אלו חיישנים בעור, בדרמיס של העור, שמסוגלים להבחין בין מרקמים שונים וסוגי מגע. ישנם חיישנים למגע קל (כמו זבוב מהלך על היד) וישנם חיישנים שמגיבים למגע כמו צביטה, מתיחה או ויברציות. פיזור סוגי החיישנים הוא שונה עלפני הגוף כמו גם כמות החיישנים מכל סוג (ישנם 4 סוגי חיישנים), כאשר איברים רגישים יותר מקבלים ייצוג גדול יותר במוח, בקורטקס התחושתי ללא קשר לגודלם במציאות (למשל, אצבע תיוצג במוח על שטח גדול יותר מאשר הגב כולו כיוון שהאצבע רגישה יותר למגע).
חוש השמיעה– נמצא בכל אוזן. תדרי הקול הנמצאים באוויר נכנסים דרך האוזן ומרעידים את עור התוף (הויברציות שבאוויר) מה המתחיל שרשרת של רעידות לאוזן האמצעית שם ישנן 3 עצמות שמע ומשם לאוזן הפנימית שם נעשה הפירוק של הקול לתדירויות השונות ומועבר למוח כאות חשמלי. השמיעה מפותחת עוד בשלב ההריון- התינוק מסוגל לשמוע תדרים גבוהים מהסביבה.
ההתפתחות החושית מתחילה עוד בהריון. תהליך ההריון מתחיל בהפרייה כאשר נקבע המטען הגנטי של העובר המורכב מ-46 זוגות כרומוזומים. ישנו הזיגוטה- תא שנוצר מהזרע והביצית ובתהליך של מיטוזה, התא משכפל את עצמו כל הזמן.
ישנו שלב הנבט– 0-2 שבועות זהו תהליך התמיינות והתחלקות התאים לפי תפקידים (תאי מוח למוח איברים לאיברים).
שלב העובר– 3-8 שבועות (שלב ההשראה העוברית) בו תאים מופנים חלקם למערכת התמיכה ובולמי הזעזועים וחלקם אל העובר. זוהי תקופה קריטית וחשובה שבה מתעצבים רוב חלקי הגוף של העובר והיא גם הכי קריטית מבחינת הפלות טבעיות.
שלב הוולד– 9 שבועות עד הלידה. המשך ההתפתחות, העובר נהיה אקטיבי, זז, ישן ומתעורר.
מתפתחות בתהליך 3 קבוצות של תאים- שכבה חיצונית (עור, שיניים, שיער)
שכבת הביניים (מערכת הדם, תאים)
שכבת תאים פנימית (כבד, לבלב ועוד)
התפתחות המוח בשלב הטרום לידתי מהירה ונרחבת. היא פגיעה מאוד להשפעות סביבתיות ופגיעה כזו, שמשפיעה על מספר תאי המוח, על הקשרים ביניהם ועל אופן "חיווט" הקשרים הינה ארוכת טווח (מצבי מתח, עישון, צריכת אלכוהול ועוד). המוח מתפתח מן הפנים החוצה, כאשר השלב האחרון הוא תהליכי החשיבה הגבוהים, יכולת לוגית, הסקת מסקנות. משמעות הדבר היא שקליפת המוח התחושתית מתפתחת עוד לפני כן ולכן ניתן לומר שהחושים מתחילים להתפתח עוד ברחם וחשובה עד מאוד ההתפתחות הטרום לידתית.
ב) חשוב לטפל בבעיות חושיות עוד מגיל מוקדם כיוון שכל עיכוב בהתפתחות של חוש עשוי לגרור אחריו עיכובים נוספים ולקויות נוספות בין אם מבחינה מוטורית, שפתית ועוד. במידה והילד יקבל גירויים מתאימים וטיפול הולם הוא יהיה מסוגל להגיע לרמת יכולת גבוהה. התינוק נולד עם כל תאי המוח שלו ומה שגדל ומתפתח זה למעשה הקשרים הסינפטיים ביניהם. נוירונים שמשתמשים בהם נכנסים למעגלי המוח החיים ואלו שאינם מקבלים גירוי מתים. הקשרים הסינפטיים מתעצבים ע"י עלייה בהתנסויות של הילד עם העולם ולכן האיתור והגירוי שניתן כל כך חשובים.
תקופה קריטית מאוד בהתפתחות היא עד גיל שש ואולם לכל מיומנות תקופה מכריעה משלה. זוהי בעצם תקופה שבה ניתן להשפיע ולמנוע את הופעת הליקוי או התפשטותו. התפתחות של מיומנות מסוימת שלא נרכשה בתקופה הקריטית עשויה להשפיע כך שבעתיד אותו אדם יתקשה להשלים את הפער. למשל, ליקוי בשמיעה עשוי לגרור בעקבותיו בעיה שפתית, ברכישת שפה, כיוון שהילד לא שמע את המלים ולכן לא למד להגות אותן. בשלב מאוחר יותר יהיה הרבה יותר קשה להקנות לו שפה ולכן כהורה חשוב מאוד לשים לב להתפתחות התקינה של התינוק.
ג) תהליך העיבוד החושי הינו תהליך נוירולוגי שמתרחש כל הזמן. הכוונה בעיבוד שמתרחש במוח מהפנים, או מבחוץ (הסביבה). התהליך מורכב ממספר שלבים:
1. קליטה ואיתור- אנו קולטים דרך החושים מידע המגיע למוח. זהו מצב שקורה כל הזמן ולאורך כל החיים (מצב תמידי).
2. אינטגרציה- עיבוד, חיבור של כל הקלטים והגירויים מהחושים- ככל שיהיה יותר מידע ויותר מרכיבים חושיים שיעבירו אותו, כך הוא יהיה יותר אמין ומדוייק.
3. ויסות- הכוונה בהתאמה בין הקלט החושי לבין הפלט ההתנהגותי. קושי בויסות יכול לבוא לידיד ביטוי בתת תגובתיות או בתגובתיות יתר. יש כאן תהליך של עיכוב והתרגלות: בעיכוב אנחנו מסננים מידע מיותר בכדי להתרכז במידע העיקרי (סינון רעשים בכיתה כדי להתרכז במה שאומרת המורה), ובהתרגלות תחושות חדשות הופכות להיות טבעיות ויום יומיות (כמו הליכה).
4. הבחנה חושית- שלב בו מתחילים להבחין בין החושים השונים- להבחין בתחושת זמן, באיכות תחושה וזה שלב שמשתכלל כל הזמן.
ללא התהליך החושי, נפגמת ההתפתחות של הילד דבר היכול לבוא לידי ביטוי בהרבה מאוד אופנים והמשפיע על התפקוד היום יומי ומכאן חשיבות הטיפול בליקוי זה.
לדוגמא, ליקוי בויסות החושי הוא למעשה חוסר יכולת להשתמש במידע לתפקוד תקין. ילדים עם קושי בויסות החושי חווים קשיים בלמידה של העולם מהשלבים הראשונים ביותר. הקושי יכול לבוא לידי ביטוי בתת תגובתיות (ואז הילד יחפש גירויים עוצמתיים יותר) או בתגובתיות יתר (הילד יימנע מגירויים). למשל, ילד עם ליקוי בויסות השמיעה כל רעש יפריע לו להתרכז, יפחד אפילו מרעשים מסויימים במידה ונמצא בתגובתיות יתר, ולעומתו ילד עם תת תגובתיות ישמיע קולות לעצמו, ישמע טלוויזיה או רדיו בווליום גבוה או לא יגיב לקריאת שמו.
לקושי בוויסות החושי יש גם ביטוי רגשי וחברתי לרוב. הקושי הרגשי יכול להתבטא בקושי של הילד לקבל שינויים ולהסתגל למצבים ואנשים חדשים, מצבי רוח קיצוניים והתפרצויות זעם. אותו ילד עשוי להתרחק מקבוצות ויעדיף להיות לבד. בחברה, אותו ילד יתקשה לשחק עם בני גילו או עם אנשים בכלל אפילו משפחה כמו סבים ודודים.
