מבוא לאסלאם: ההתגלות הראשונה של מוחמד
מתוך: מבוא לאסלאם: חייו של מוחמד
מאמינים שבמערת חירא, על הר אוחוד, מחוץ למכה, הייתה ההתגלות הראשונה של מוחמד.
פרשנות א' (לא מקובלת): מוחמד, נהג לפי אורחות שבטו. כאשר אנשים עמדו בפני החלטה גורלית, הם התבודדו במערה מחוץ לעיר, עד אשר גמלה בליבם ההחלטה.
פרשנות ב' (המקובלת): מוחמד, בשונה משאר בני שבטו, נהג להתבודד במערה. יום אחד, במזמן ההתבודדות, נגלה אליו המלאך.
שוב, אנו עדים לשתי האסכולות סביב דמותו של מוחמד. אולם, בשני הסיפורים מופיעה מילה בלתי מפוענחת: תחנת'. פרשנות אחת מתרגמת את המילה לתברר (עשיית חסד, עזרה). פרשנות אחרת מתרגמת לתעבד (עבודת אלוהים)- , ואילו הפרשנות השלישית מתרגמת תנכס (הליכה בדרך הנוצרים).
הפרשנות השלישית מאוד לא מקובלת. בין שתי הפרשנויות הראשונות יש פערים גדולים. תעבד, מוחמד עבד את האלוהים עוד בטרם ההתגלות. הוא היה נביא כבר לפני שהפך לאחד כזה. מאידך, ישנו סיפור ג'הלי המספר אודות האנשים המתבודדים בהרים. בסיפור כתוב, שכאשר הם חזרו לעיר, בשביל לחגוג את נקודת החזרה והשלמות הנפשית שהגיעו אליה, הם היו עורכים משתה בו השתתפו עניי השבט. מכאן, שמוחמד נהג כאנשי שבטו. הוא היה במערה, חזר ועשה משתה.
כאשר מוחמד היה במערה, הוא שמע קול שאמר לו קרא! כשמוחמד שומע את הקול (לאחר מספר פעמים) הוא עונה "מא אקרא!" לא אקרא. לפי כל המסורות מוחמד לא ידע לקרוא ולכן ענה לו כך. פרשנויות מאוחרות אומרות שבעצם נאמר "מזה ארא?" – מה אקרא. למעשה, המסורת המובילה היא זו הגורסת שמוחמד סרב לקרוא, מאחר והיה אנלפבת, משום שאם כך, את הדת שהביא הביא משמיים.
בסורה 96, הסורה הראשונה שירדה, אך מופיעה כמס' 96, נאמר: "קרא בשם ריבונך אשר ברא. ברא את האדם מטיפת דם מעובה".
מוחמד שומע את דברי ההתגלות, נבהל עד מאוד, וחוזר לחדיג'ה, אשתו. חדיג'ה מעודדת אותו ומחזקת את ליבו, שלא יחשוש שנתקף בטרוף, דבריו הם דברי אמת. חדיג'ה אומרת לו כך: "התבשר ובטח. בשם זה שנפש חדיג'ה בידו (אלוהים), אני מקווה שתהיה נביאה של האומה הזאת ושאלוהים לא יכזיבך לעולם, שהרי אתה מיטיב עם הקרובים, דובר אמת, מארח אורחים ונושא בנטל החיים הקשים" (טיעונים ג'הלים – רשימה של ערכי המורואה. נדיב, דובר אמת ובעל כוח סבל, סבר). החיזוק הראשון להיותו נביא, זה שמספקת חדיג'ה אשתו, הוא חיזוק ג'הלי.
