מבוא לאסלאם: חייו של מוחמד
מתוך: מבוא לאסלאם
מוחמד היה בן עיר. הוא נולד במכה, לשבט קוריש. קוצי, אבי השבט, הגיע למכה וראה משפחות רבות פזורות באוהלים וקיבצן לשבט אחד. הטקסט שמספר על פעולת האיחוד הזו, שמו תקרש, ומכאן השם קוריש. מהסיפור, אנו למדים שהאסלאם מתייחס לשבט קוריש כמקשה אחת, בעלת אב קדום אחד. מוחמד נולד לשבט מגובש, שבו כל אנשיו קשורים זה לזה בקשרי דם. (כזכור, החליפים נבחרו רק מהשבט).
האשם, נכדו של קצי. להאשם היו נכדים רבים (בני נינים של קצי):
עבד אל מטלב (נינו של קצי)
חמזה, התפרסם כגיבור קרבות גדולים. (קיבל את האסלאם)
אל-עבאס, אבי בית עבאס המפואר (השושלת הגדולה השניה 742-1258). (קיבל את האסלאם)
אבו להב, אבי הלהבה. להבה באסלאם משמעותה גהנום. אבו להב הוא הדמות היחידה מתקופת מוחמד, המוזכרת בקוראן בשמה. עונשו הוא שרפה תמידית באש הגהנום, אש שתבער מהעצים אותם תביא אישתו על גבה. המסורת מספרת שבכל יום שני בשבוע, נפסקת האש ואבו להב מקבל מים לשתיה, בכמות מזערית ביותר. אבו להב זוכה למי-לחץ אלו מאחר והוא שמח לשמוע שמוחמד נולד.
עבד אללה, אביו של מוחמד. סוחר. נפטר באחד ממסעותיו, כאשר אישתו הייתה בהריון עם מוחמד. מוחמד גדל אצל סבו, עבד אל מטלב, עד שגם הוא נפטר. אח"כ, עובר מוחמד לאבו-טאלב.
מוחמד
פאטימה
אבו טאלב, דודו של הנביא. הוא זכור מאחר ומוחמד גדל אצלו לאחר שהתייתם.
לאבו טאלב שני בנים, בני דודיו של מוחמד:
עלי – האימאם[1] הראשון מ-12 האימאמים.
ג'עפר
פאטימה מתחתנת עם עלי, בן דודו של מוחמד. היו ארבעה ילדים:
חסין – האימאם השלישי
זינב
אום כולת'ום
חסן – האימאם השני
חוסין נרצח, כחלק מהמאבק השלטוני, ורצח זה מביא להתפתחות האידיאולוגיה השיעית (המיוחסת לעלי, וחוסין)
עבד שמש, נכדו השני של קצי היה אביו של אומיה
אומיה, אבי בית אומיה, שושלת החליפים הראשונה (661-750).
כל החליפים (סונה) של מוחמד, הם מבית קוריש. עם מותו של מוחמד, נקבע שממלא מקומו, החליף, יכול להיות רק משבטו.
אירועים בחייו של מוחמד
חלומה של אאמנה – החלום שחלמה אימו של מוחמד ובישר את בואו
סיפור הפיל וגילו של מוחמד – אגדת ניסיון הכיבוש של מכה בידי אברהה וחישוב גילו של מוחמד
סיפורה של חלימה – אימו המאמצת של מוחמד
סיפור בחירא – זיהוי מוחמד כנביא
שתי מהויותיו של מוחמד ובשר הקורבנות – סיפור אכילת בשר הקורבנות של מוחמד כמשקף את טבעו הכפול – האלוהי והאנושי
ההתגלות הראשונה של מוחמד – הפעם הראשונה בה שמע מוחמד את קול האלוהים בעת התבודדות במערה
[1] אימאם = חליף שיעי.