סיכום: רכוש נטוש \ שולמית לפיד – מבנה העלילה
מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – רכוש נטוש\ שולמית לפיד
מבנה העלילה
כדי לדון במבנה העלילה של המחזה "רכוש נטוש" של שולמית לפיד יש להגדיר תחילה את סוג המחזה. מחזה ריאליסטי , הוא מחזה העוסק בגיבורים מהמציאות והמשקף את המציאות. על המחזאי לשאוף לתאר נכונה את העולם האמיתי, למשל ישנו תיאור מדויק של הבית, החלון, הוילונות ועוד. כמו כן המחזאי צריך להיות אובייקטיבי ככל שניתן, לדוגמא אין הערות של המחזאי על הדמויות או על מעשיהן, כמו שאין תיאור רגשותיהן ועוד.
המחזה הריאליסטי שומר על המבנה , החיצוני, של המחזה הקלאסי, כלומר מבנה של שלוש מערכות. יחד עם זאת קיים הבדל בין המחזה הריאליסטי למחזה הקלאסי. בעוד שהמחזה הקלאסי בנוי מאקספוזיציה, הסתבכות, שיא והתרה, הרי שהמחזה הריאליסטי בנוי מעליה, שיא,ירידה. המערכה הראשונה פותחת בעליה, תיאור הקונפליקט, במערכה השניה השיא, כאשר אלינור נוסעת מן הבית ואילו במערכה השלישית העלילה הולכת ונחלשת, דבר אינו מסתבך , אלא הולך ונחלש, לדוגמא חוסר האונים של האם ביחס לבית ,לעומת הנחישות שגילתה בפתיחה. בסיום היא חותמת על המסמך, ללא ויכוח.
המבנה הריאליסטי של המחזה ניכר בדרך הקישור, שבין אירועים נפרדים, שבאמצעותם יוצר המחזאי: חשד או אירוניה או מתח או הפתעה. למשל ההיכרות של אלינור עם המילואימניק המסתורי או החלטתה של אלינור ללכת בעקבות המילואימניק.
המחזה הריאליסטי שומר על אחדות המקום, הזמן והעלילה. אותן שלוש אחדויות שקיימות במחזה הקלאסי. המחזה "רכוש נטוש" מתרחש במקום אחד, הבית הערבי הנטוש המצוי בתוך מטע של מושב בצפון. מרבית העלילה מתרחשת במטבח המוזנח שמשמש גם כחדר מגורים. בבית שולטת ההזנחה והלכלוך, למרות הניסיונות הנואשים של האם ועליזה לנקותו. בדירה ישנם חדרים נוספים, אולם הא מוזכרים ואין תיאור שלהם, כמו גם החצר, שהאם מתארת, איך בעבר הייתה פורחת ואילו היום היא עזובה. בתוך הבית ישנם ארגזים רבים המעידים שיושביו עומדים לעזוב, יחד עם זאת ישנה תחושה קשה של חוסר רצון להיפטר מדברים מן העבר ולכן הם נאספים, בחוסר סדר בבית, כמו למשל בגדי האב, שלמרות שעזב מזמן האם אינה ממהרת להיפטר מחפציו מתוך אשליה שהוא יחזור. המקום במחזה מאפשר לצופה להתבונן במצב החברתי בו מצויות הדמויות. העובדה שאין איש מגיע אליהן, כמו העובדה שהן חיות בשולי הישוב, בשולי החברה יש בה כדי להעיד על יחס החברה כלפיהן, יחס של דחייה וניכור. הסגירות בתוך הבית מבטאת את ההסתגרות בתוך עולמן. השאלה האם הן התרחקו מהחברה או שמא החברה דחתה אותן אינה רלוונטית, כיוון שבסיכומו של דבר אין איש מתעניין בגורלן.
המחזאית שומרת גם על אחדות הזמן. כל המחזה מתרחש במשך כ-שלושה ימים. אחדות הזמן והמקום יוצרים את אחדות העלילה שמתייחסת רק לאפיזודות (מצבים) הקשורות לנושא ודוחה פרטים שאינם חשובים למבנה המחזה.
העלילה שנפרשת בפנינו מתארת את ההתנגשות בין האם לבנותיה, כאשר מקור ההתנגשות הוא האם שחיה בדמיון מול בנותיה השואפות לחיות ולצאת לעולם. העילה להתנגשות היא החתימה על מכירת הבית.
עילה זו מאפשרת לצופה להיחשף הן למציאות העכשווית והן למציאות שהייתה לפני הרמת המסך. המחזאית מחפשת תנאים מתאימים, כדי לחשוף את העבר, למשל החתימה על מכירת הבית או המפגש של אלינו עם אביה, מאפשרים חשיפה זו. בנוסף לכך גם מפגש עם גורם זר, מאפשר בדיקה מחודשת של העבר, למשל המפגש של אלינור עם המילואימניק מאפשרת לאם לחזור לסיפור יחסיה עם בעלה. היא מתארת את המפגש בינם וכן את מערכת היחסים בעת החיזור ואחריו.
הגיבורים המוצגים לפנינו, מתוארים דרך עיני גיבורים אחרים., למשל עליזה מתארת את האם ואחותה או האם מתארת את אלינור ועליזה וכך אנו למדים על הדמויות. הדמויות אינן הרואיות אלא להפך הן דמויות ממוצעות. הן אינן מתעלות מעל סביבתן (למשל אנטיגונה שעושה מעשה הרואי שאיש לא היה מעז) לא בדרך הביטוי( שפתן של הדמויות במחזה עילגת ומשובשת) ולא ברמת התודעה שלהן, אלא בגורלן ובכוח סבלן.
במחזה הריאליסטי יש הגבלה בהבעה ,. בדרך כלל המילים נאמרות בזיקה לדמויות, כלומר דמויות מן השכבה העליונה שפתן עשירה וגבוהה ואילו דמוית בינוניות, או דמויות המצויות בשולי החברה שפתן מוגבלת. יחד עם זאת אין במחזה דמות סמכותית כמו למשל המספר בסיפור קצר או רומן, אלא דמויות פשוטות המתארות את עולמן. המציאות נחשפת באמצעות הדיאלוג שאינו נדרש לרמה לשונית גבוהה. הוא שואב את הלשון מאוצר המילים המקובל בחברה שאליה הוא מתייחס. לכן נוכל לראות ששפתן של הדמויות במחזה דלה מאוד ומשובשת, למשל " שני נסיכות" במקום "שתי נסיכות" וכן "גיברת" במקום גברת ועוד.
גם המציאות שנחשפת לפנינו אינה רציפה, אלא מקוטעת וזאת משום שאין מספר שיצור את הקשרים, במקום זה ישנן הוראות במה, הוראות לדרכי פעולה. נוכל לראות שהקשרים בין הדברים הם אסוציאטיבים , משום שהדמויות מתייחסות לדברים שעולים, תוך כדי קריאת הסיפור " המחרוזת".
הספור המחרוזת מהווה ציר עלילתי למחזה. הוא גם מאפשר הצצה לעולם הדמויות, הוא משמש כאמצעי עיצוב, דרך האנלוגיה וכן ההתקדמות בקריאת הסיפור אנלוגית למתרחש במציאות.
