חיזו בטטה / סמי ברדוגו – סיכום לבגרות

סיכום לבגרות: חיזו בטטה / סמי ברדוגו – תקציר ותיאור הדמויות

תקציר "חיזו בטטה" 

הסיפור "חיזו בטטה" מתאר משפחה חד הורית בה אם המגדלת את שני בניה המתבגרים: חיזו (אדוארד) בן 16 ובטטה, (שמעון) כבן 13. האם עובדת כמנקה בקופת חולים, משש וחצי בבוקר ועד שלוש אחה"צ כדי לפרנס את ילדיה. היא מצטיירת כעובדת רצינית ומסורה. נוהגת לגייס את הילדים לעזרתה לפני בוא המפקחת, כדי שהכול יהיה נקי ומבריק והביקורת תעבור בשלום.

האם והבנים הם שלושה שאי אפשר להפריד ביניהם. הולכים מחובקים ברחוב ונראים כמיקשה אחת. "והייתי מחבק את אמא שלנו מהצד השני… כמעט עד הבית הלכנו ככה, שלושה שלא מסתכלים לצדדים ולא חושבים אם מסתכלים עליהם" (39). "אבל" אומר המספר מיד בהמשך "אני חושב שאני ושמעון תמיד הסתכלנו על אלה שרואים אותנו" (39). הנערים אינם מסתגרים מפני הסביבה כפי שעושה האם, בעיקר שמעון שהיה רוצה לחיות חיים יותר משוחררים ומהנים. האם מחנכת את הילדים לציית למורים בביה"ס ולדבר רק כשהם נשאלים. היא הסמכות הקובעת בכל הקשור בחינוכם, בסדרי הבית הקבועים ובמזונות שהיא מועידה לכל אחד לפי צרכיו ואופיו.

האם מטביעה את חותמה בכל הקשור לחיי הבנים: השמות והכינויים שהיא נותנת להם הם בעלי משמעות להמשך התפתחותם. היא מאפיינת כל אחד מהם לפי ראות עיניה והבנתה, ומתאימה להם ירקות למאכל שיעזרו להתפתחותם.

ההרמוניה המשפחתית קורסת בבת אחת, כאשר האם מפוטרת מעבודתה ומתמוטטת. את בריחתה אל הפרדס מפרשים הרופאים כניסיון התאבדות, ומחליטים לאשפז אותה. חיזו ובטטה נותרים לבד. חיזו לוקח אחריות על אחיו הצעיר ועל ניהול הבית ברוח שהנחילה אימו. הסיום מעומעם ומשאיר את הקורא עם סימני שאלה רבים, לא רק באשר לעתיד המשפחה, אלא גם באשר לעברה, בניסיון להבין את סיבת ההתמוטטות של האם, שהצטיירה כדמות חזקה, סמכותית ויציבה.

דמויות ב-"חיזו בטטה"

חיזו (אדוארד)

– זכה בשם של מלך ובתכונות של מלך. הוא מאופק, לא מראה את רגשותיו גם כשהכאב עז, כמו בברית המילה שלו כשלא הניד עפעף. הוא שמרן, שמבקש לשמר את העבר ולהמשיך לחיות על פי המסורת שהנהיגה אמו בבית. הוא ניחן בעיניים שרואות הכול ומצלמות הכול. אמו מגלה את תכונותיו המיוחדות והיא מטפחת ומעודדת אותן. היא מטפחת את רוחו ואת גופו ומאמינה שעליה להאכיל אותו גזר כדי לחזק את ראייתו. הראייה של חיזו היא ראייה עמוקה של פרטי פרטים, ראייה רוחנית ואנליטית שיודעת לנתח ולהבין את הסובב. "כוחו בעיניו", אומרת אימו. האם מקפידה לקנות גזר ולהכין ארוחות שיחזקו את התכונה המיוחדת שראתה בבנה מהיום שנולד. אדוארד מקבל ממנה חיזוקים להיותו בעל ראייה מיוחדת. תכונה שמתפתחת והוא הופך להיות מודע לה בעצמו עם חלוף השנים. הוא חי בתחושה שהכל זמני ומנסה להחזיק את מה שיש. הוא בוחר לספר בעיקר על הרגעים היפים של המשפחה.

הוא מדחיק את הפירוש של מה שהוא רואה, ומשתיק את שמעון שמצביע על החוליים של הבית. חיזו מנסה להסביר לו שיש דברים שהם בושה ואסור לו לדבר כך (ביקורת על האם ששמה אוכל מתחת למיטה/הנאות החיים שלא מצויות בבית כמו סקייטבורד/נקניק תלוי על קולב). חיזו חש בתוך תוכו שאם ישאל שאלות , עולמו השביר עלול להתמוטט ללא תקנה.

יחסו לשמעון – אמביוולנטי. הוא מעריץ אותו ומקנא בו שהוא חזק יותר נפשית, חברותי , ועל כך שהוא מסוגל להטיל דופי על חייהם באופן גלוי, מצד שני הוא כועס עליו שהוא מטיח דברים קשים על הבית ופוחד שהוא יזעזע משהו במצב הקיים.אך חיזו גם שואב ממנו כוח. שמעון הוא עוגן ומשענת. בחיפושם אחר האם חיזו אומר :"רציתי להתחבר אליו כדי שניתן אחד לשני כוח להמשיך הלאה".

הסיפור "חיזו בטטה" כתוב בגוף ראשון ומסופר מפיו של אדוארד. אנחנו לומדים על אימו, על שמעון (בטטה) ועליו (חיזו) מנקודת המבט שלו דרך העיניים החקרניות שרואות הכול ודבר אינו חומק מהן. באפיון דמותו של אדוארד קיים יסוד ארס-פּוֹאטי: הוא בעל חוש הבחנה שרואה הכול ומצלם הכול. נוצרת אנלוגיה בין המספר לבין הסופר, שלא היה יכול לספר את סיפורו ללא תכונות אלו של אבחנה דקה ומושכלת, המאפשרת לאדם להפוך לאמן. חיזו שמבחין בנעשה סביבו בעין חקרנית ובוחנת, הופך את המציאות שבה הוא חי לחומרים מהם נבנה הסיפור– היצירה.

חיזו מרבה לשתף את הקורא במה שאחיו ואימו הרגישו וחשבו, מתוך היכרותם איתו. הסיפור מסופר בהתחלה בזמן הווה, ולאחר מכן עובר לעבר ומשחזר פיסת חיים של המשפחה. הסיפור לא אובייקטיבי, המספר מעורב ריגשית , וגם אין מספיק פרספקטיבה בשביל רפלקסיה. נדמה שחיזו עדיין בתוך אותו פרק שעליו הוא מספר.

בטטה (שמעון)

שמעון שהוא שם פשוט, ארצי, נער שרוצה ליהנות מדברים פשוטים. האחים שונים במראם, בתכונותיהם, באופיים, ביחסם אל האם ואל החיים בכלל. שמעון גדול, חזק, בעל שרירים ארוכים, ספורטאי ופתוח אל העולם. לאם קשר מיוחד עם שמעון, וכשהם הולכים מחובקים, חיזו לא מצליח להיכנס ביניהם.

יחד עם זאת הוא מבקר בקול רם את דרך החיים של אימו, ומתפרץ כנגד ההתנהגויות המוזרות שלה, למשל נגד העובדה שהיא מחזיקה ביצים מתחת למיטה ומחביאה נקניק מאחורי החלוק שלה בחדר השינה. הוא מבטא בקול את רצונו לחיות בבית אחר, לא לשמור כשרות, לא לשמור את קדושת השבת. הוא היה רוצה לחיות ללא מגבלות  בבית שיש בו שפע כלכלי ולהגיע להישגים בתחומים שונים. בעיני חיזו נתפשים רצונות אלו כמרד, ומעוררים בו פחד ותחושה של ערעור הידוע והקיים.

בטטה מבקש להשתחרר מהסגירות שמאפיינת את משפחתו ומייחל שתהיה לו אמא שהולכת לים. מייד לאחר שהאם נלקחת אל מוסד לחולי נפש, חיזו שם לב ששמעון "מתחיל להרגיש משוחרר, שחרור בריא שלומד לחיות עם החולה" (49). עבור שמעון החיים האמיתיים מתחילים עם הרפיית הכבלים, מעין טקס חניכה, בו צריך המתבגר להוכיח את יכולותיו לשרוד בהצלחה בעולם המבוגרים.

לבטטה הייתה אפשרות לגבש את זהותו האישית. הוא התחכך עם מגוון דמויות, בנוסף הוא התעמת עם האם ועם המצב, שם עצמו בקונפליקט והביא את עצמו לשחרור רגשי , וזה אפשר לו לבנות את האני שלו. הוא אדם חושב ולא מדחיק ולא פוחד משינויים.

 

האם

לאם אין שם בסיפור. דמות אילמת, מוטיב ה"אין דיבור" חוזר לאורך כל הסיפור. אין אזכור לגבר או לגברים מהם נולדו הילדים, ומדוע נאלצה לגדל אותם לבד. היא עובדת חרוצה שזוכה להערכה. היא לוקחת מאוד ברצינות את המטלות שעליה למלא, ומהווה דוגמא לילדיה. היא מלמדת אותם כיצד להתנהג בחברת מבוגרים, אוהבת אותם ודואגת לכל מחסורם.

התנהגותה מוזרה לפעמים. למשל: היא נוהגת להחביא את הביצים מתחת למיטה ואת הנקניק מאחורי החלוק. היא לא מתחברת עם השכנים, אין לה חיי חברה, ונמנעת מלהיפגש עם קרובי משפחה. לשמחות משפחתיות היא נוהגת לשלוח את הילדים במונית. כל מעיניה נתונים לעבודתה ולילדיה. היא מקור הסמכות היחיד בבית ועל פיה יישק דבר. היא מפתיעה ביכולת האבחנה המצוינת שלה ביחס לילדיה. היא מצטיירת כאישה פשוטה מאוד, היודעת להבחין היטב בתכונות הבולטות של ילדיה ולחזק אותן. היא מבחינה שכוחו של אדוארד בעיניו ומטפחת את כישרונו באמצעים פשוטים כמו אכילת גזר.

לפי האמונה העממית אכילת גזר מחזקת את העיניים. אמונה זאת מתייחסת אל חוש הראיה, אך בסיפור הופך חוש זה לתכונה המייחדת את חיזו שהופך מודע לכישרונו לצלם ולהבחין בכל דבר.

את שמעון הספורטאי היא מאכילה תפוחי אדמה, כדי שימשיך להיות חזק.

האם מתוארת כדמות נלעגת, בגלל הרגליה המוזרים, פשטותה שמתבטאת בלבושה ובשפתה, היחס המחמיר שלה אל עבודתה שנתפסת כפשוטה יחסית, וכן בגלל יחס הסביבה כלפיה. פונים אליה בשם "חיזו בטטה" ולא בשמה האמיתי. היא אישה חסרת זהות משלה , וכל מהותה לא באה לידי ביטוי, אלא באמצעות ילדיה .

אם מחוץ לבית הפגינה האם חוסר ביטחון, ניסתה תמיד לרצות את סביבתה, הרי שבתוך הבית שליטתה הייתה בלתי מעורערת. היא חילקה הוראות, פיזרה פקודות ובניה סרו למרותה בלי ערעור. טון הדיבור הרועם של האם והפגנת הכעס הפכו את ילדיה לצייתנים אילמים. האם אוהבת את ילדיה אך ממעטת להחצין זאת, אולי משום שחייה הקשים מאפילים על רגשותיה. או שאולי מפני שהיא מאמינה כי חיבוק או ליטוף יפגעו בחוסנם של ילדיה. היא משדרת לילדיה תחושה של חיים במצור מול הסביבה המאיימת בחוץ. התחושה היא של צורך להסתיר ולהחביא הכול מפני הכוחות האורבים בחוץ.

לקראת הסיום של "חיזו בטטה", האם הבודדה מרגישה כי אין בה תועלת, היא אינה יכולה לשאת יותר בעול החיים ומבקשת את מותה. עם כל דאגתה לילדיה והרצון לגונן עליהם, השבירה הייתה גדולה מכדי שתוכל לחשוב על השבר שיקרה לבניה עם ניסיונה לשים קץ לחייה: "אני לא יכולה יותר אמרה לי והתחילה להזיל דמעות בלי לבכות" (ע"מ 46).

הסיכומים הבאים: חיזו בטטה – אמצעים ספרותייםרעיונות מרכזיים

מתוך: סיכומים לבגרות בספרות – סיפור קצר

עוד דברים מעניינים: