אפלטון – מבוא

אפלטון נולד באתונה ב-428 לפנה"ס ומת ב-348 . את משנתו תיאר אלפרד נורת' וייטהד שאמר שתולדות הפילוסופיה כולן הן הערות שוליים לתיאוריה של אפלטון; הוא זה שהמציא את שדה הפילוסופיה והוריש למערב את השאלות המרכזיות שבה היא עוסקת, כולל קביעת סוג השאלות והמהלכים שמתקבלים במהלך הדיון הפילוסופי. לדוגמה, הכלל שאם בתוך הטיעון שלי או של זולתי נמצאת סתירה – הטיעון נפסל.

אפלטון נולד למשפחת אצולה – צאצא של המחוקק האתונאי המיתי, סולון. תקופת חייו התאפיינה במלחמות פנימיות וחיצוניות בלתי פוסקות באתונה – בסופה פרצה מלחמת ספרטה, וגם לפני כן התחוללו באתונה מהפכות טירניות כושלות כנגד המשטר הדמוקרטי.

פופר טען שאפלטון, ככל מי שחי בתקופה של תסיסה פוליטית, הושפע מהמאורעות ולכן כל הפילוסופיה הפוליטית שלו היא ניסיון ליצור חברה שהיא הרמונית לחלוטין ואין בה שום חיכוכים או ניגודי אינטרסים, כך שאין שום סיכוי שתשתנה.

אפלטון עצמו היה מעורב במרד אתונאי אנטי-דמוקרטי שסופו במהפכת 404. האירוע שגרם לו לנקוט עמדה קיצונית הייתה ההוצאה להורג של מורהו הנערץ, סוקראטס, שנאשם בהסתה כנגד השלטון באמצעות החינוך והלימוד שבהם עסק.

גלה לאחר המהפכה, התחבר עם דיוניסוס הראשון , שליט סירקוז, ולאחר שהתסכסך גם שם, שב לאתונה ב-387 והקים שם את "האקדמיה", בית ספר ע"ש החורשה הסמוכה, "אקדמוס". האקדמיה של אפלטון שרדה 900 שנה והוציאה כמה מהפילוסופים הקלאסיים המרכזיים, ביניהם אריסטו. העיקרון שהנחה את האקדמיה היה שיש לעסוק רק בלימוד של תחומים מופשטים (למשל, מוסיקה נלמדה לא מעשית, ע"י נגינה, אלא באופן מתמטי), והמצטיינים ביותר זכו ללמוד פילוסופיה. כלל נוסף ששלט באקדמיה היה שהמורים בה לא קיבלו שכר (דבר דומה נקבע לגבי המדינה האידיאלית של אפלטון, בעניין שכר השומרים). סיבת הדבר הייתה היריבות עם הסופיסטים.

חיבורו של אפלטון, "האפולוגיאה" (נאום ההגנה שנושא הנאשם במשפט, ביוון), נחשב לאחד הטקסטים הפילוסופיים הנשגבים ביותר שנכתבו. הנקודה החשובה ביותר באפולוגיאה היא הניסוח של עמדתו הספקנית והמיוחדת במינה: סוקראטס מסביר בחיבור שהאורקל מדלפי אמרה עליו שהוא החכם באדם, ולדבריו, הסיבה לכך היא שהוא האדם היחידי שיודע שהוא איננו יודע.

סיכומים בפילוסופיה יוונית