בעיות בפילוסופיה של המוסר: אחריות שלילית אצל אריסטו והרט

בעיות בפילוסופיה של המוסר: אחריות שלילית אצל אריסטו והרט

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה… אפשר גם לעשות לייק!

אחריות – המובן השלילי – מתי אנו פוטרים מאחריות

במסגרת הבעיות בפילוסופיה של המוסר אנו שואלים מתי פוטרים אדם מאחריות על מעשים שעשה.

אריסטו– תנאים הפוטרים מאחריות:

–          להצדיק מעשה- להודות בעשייתו ולטעון לנכונות העשייה.

–          לתרץ מעשה- להודות בעשייה וכן להודות שלא היה נכון לעשותו, אבל לטעון שהיו בעת עשיית המעשה תנאים מיוחדים הפוטרים אותי מאחריות.

אריסטו קבע כי אדם אחראי מבחינה מוסרית לכל מעשיו, למעט אותם מעשים שנעשו "שלא מרצון". יש שני הבטים לכך שמעשים הם "לא מרצון":

1. המעשים אינם בשליטת האיש.
2. המעשים נעשים שלא בידיעת האיש.

אריסטו טוען כי בהיעדר רצון אין אחריות למעשים. אריסטו מפרט שלשה תנאים שקיום של אחד מהם פירושו שהמעשה נעשה שלא ברצון, ולכן פוטרים את האדם מאחריות:

1. כפייה- מעשים הנעשים מתוך אי יכולת פיסית להתנגד.
2. לחץ ואיומים- מעשים הנעשים מתוך אי יכולת נפשית להתנגד.
3. אי ידיעה- אריסטו כולל רק שני סוגים של מעשים מתוך אי ידיעה הפוטרים מאחריות:

–          מעשים שנעשו מתוך אי ידיעה ועושיהם מביע חרטה- אם עושה החרטה היה יודע, הוא לא היה עושה אותם- כלומר- המעשה אינו תואם את רצונו של האדם בתנאי ידיעה.

–          מעשה הנעשה מתוך אי ידיעת פרטים- אי ידיעת פרטים עובדתיים פוטרת מאחריות. אי ידיעת כללי התנהגות אינה פוטרת מאחריות.

מעשים שנעשים מתוך אי ידיעה מכונים גם מעשים שלא בכוונה. מעשים מסוג זה מתחלקים לשלשה סוגים:

– מעשים שיסודם בטעות- כאשר יש לנו ידיעה שגויה.

– מעשים שבהיסח הדעת- מעשה שנעשה מתוך חוסר תשומת לב.

– מעשים הנעשים במקרה- מעשה הוא מקרי אם במהלך הפעולה קורה דבר מה לא צפוי המשפיע על תוצאת הפעולה.

• אריסטו טוען כי רגשות עזים אינם פוטרים את העושה מאחריות- אריסטו רואה בכעס ובתאווה דברים נשלטים התלויים ברצון.

תנאים הפוטרים מאחריות: הנוהג המשפטי בימינו על פי הרט ואונורה:

אלו הם התנאים הפוטרים מאחריות בבתי המשפט באנגליה, ע"פ הארט ואונורה. (אין קשר בין התנאים):

–          כפייה פיסית.

–          הגנה עצמית.

–          הגנה על רכוש ועל אינטרסים של אחרים. (למשל מעשה בעת נסיון להציל את רכושו משריפה).

–          ציות לחוק. (כגון שוטר במילוי תפקידו)

–          מילוי חובה מוסרית (כגון מעשים הנעשים בנסיון להציל חיי אדם).

–          מקרה.

–          טעות.

–          הלם, טשטוש חושים, היפנוזה.

–          שיגעון.

–          מתח נפשי כתוצאה ממחלה, התגרות וכדומה.

השוואה בין אריסטו לבין הרט ואונורה:

גם אריסטו, וגם הרט ואונורה משתמשים באפיון שלילי של מושג האחריות. (אפיון חיובי קובע מתי המושג חל, ואפיון שלילי קובע מתי המושג אינו חל.)

ביסוד גישה זו טמונה ההנחה כי כל מעשיו של האדם הם רצוניים, ולכן אין צורך להביא אפיון חיובי למתי האחריות כן חלה על עושה המעשה.

השוואה בין התנאים הפוטרים מאחריות אצל הרט ואונורה לעומת אריסטו:

חלק מההבדלים בין הרשימות נובעים מחוסר ההבחנה אצל אריסטו בין תנאי מצדיק ותנאי מתרץ. בנוסף, מאחר והנחות היסוד המוסריות העומדות בבסיס הפעולות לא מפורטות, קשה להגיע להסכמה בדבר מה נקרא תנאי מצדיק (הפועל פעל על פי כללי המוסר) ומה נקרא תנאי מתרץ (הפועל פעל בניגוד לכללי המוסר, אך בשל סוג של אי יכולת לפעול אחרת). למשל, אצל אריסטו כעס הוא לא תנאי פוטר, כי פילוסופית הוא חושב שאדם יכול לשלוט בכעס.

מדוע אין להטיל אחריות על מי שפעל שלא מרצון?

לשאלה זו ניתנו שני נימוקים:

1. הטלת אשמה בגין מעשים שלא מרצון היא חסרת תועלת:

נימוק תועלתני- הטלת אשמה זו לא תביא לשינוי במצב, ורק תביא לסבלו של המואשם. בכך תרד כמות האושר בעולם.

2. הטלת אשמה בגין מעשים שלא מרצון היא בלתי צודקת:

על תחושה זו מנסה לעמוד תיאורית הגמול:

לפי תיאוריה זו, מטרת הענישה היא להשיב לפושע כגמולו ולגרום לו את אותו צער וסבל שגרם לקרבנו.

ניתן לנסח את תיאורית הגמול באופן חיובי- יש להעניש את הפושע.

ניתן לנסח את תיאורית הגמול בצורה שלילית- אין להעניש חף מפשע.

אדם הפועל שלא מרצון נעדר את חופש הבחירה לבחור במעשה שלא יביא עליו גנאי, ועל כן לא הוגן לגנותו.