פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: שיתוף פעולה

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים: שיתוף פעולה

פסיכולוגיה חברתית – סיכומים

הסיכומים עוזרים לכם? אנא שקלו לתת תרומה קטנה בתמורה

שיתוף פעולה

כפי שטענו קודם, הנטייה לשתף פעולה הינה חלק מהמורשת האבולוציונית שלנו והיא נחוצה לזנים חברתיים כמונו. בעת הדיון על שיתוף פעולה נסתמך על פרדיגמה ניסויית המכונה דילמת האסירים.

משחק "דילמת האסירים" (Prisoner's Dilemma)

בניסוי זה הנבדק נכנס לתא ונאמר לו שנבדק אחר (אותו הוא לא פגש מעולם) נכנס לתא סמוך. על שני הנבדקים להחליט האם לשתף פעולה זה עם זה (לעשות מה שמועיל לשני הצדדים) או לערוק (לעשות מה שמועיל רק לצד שלהם) כאשר התשלום על הניסוי תלוי בהחלטה שלהם. אם שני הצדדים משתפים פעולה – שניהם מקבלים 5$. אם שני הצדדים עורקים – כל אחד מקבל 2$ ואם אחד עורק והשני משתף פעולה, העורק מקבל 8$ ומשתף הפעולה לא מקבל כלום.

על פי ההשקפה של הבאת התוצאות למקסימום, ההחלטה הרציונלית ביותר היא לערוק – לא משנה מה הנבדק השני מחליט, אנו מקבלים יותר כסף אם עורקים. עם זאת, הבחירה הטובה לכל פרט הינה בחירה גרועה לשני הנבדקים כקבוצה (כי הם יקבלו פחות אם שניהם יערקו מאשר אם שניהם ישתפו פעולה).

אלפי נבדקים השתתפו במחקר זה המכונה "משחק דילמת האסירים" (שכן הבעיה המוצגת בתיאוריה של המשחק היא של שני פושעים שנעצרים וצריכים להחליט אם לשתף פעולה או לא). על הנייר, נראה כאילו הדילמה אינה קשורה לחיים האמיתיים שכן אין רצף בין שתי ההחלטות אלא רק שתי אפשרויות. בנוסף, הנבדקים אינם רשאים לדון על הנושא לפני ההחלטה או להסביר את ההחלטות שלהם לאחר מעשה.

עם זאת, במקרה זה המראה מטעה שכן הדילמה מצליחה לתפוס מאפיינים רבים של סיטואציות אמיתיות. לדוג', הסכסוך בין הודו ופקיסטן – כל צד צריך להחליט האם להמשיך במירוץ החימוש או לא. ללא קשר להחלטה של הצד השני, עדיף לכל צד להמשיך בחימוש, אך כל פיתוח נשק מושווה על ידי הצד השני ולכן תוצאת הנטו הינה בזבוז.

כלומר, המחקרים מספקים תובנות מצוינות לגבי קונפליקט ושיתוף פעולה שכן הם עשויים לרמז כיצד הצדדים השונים נוטים לנהוג ומה ניתן לעשות בנושא.

הטרמה לשיתוף פעולה או עריקה

ההתנסות האחרונה שלנו עשויה להיות גורם מכריע חשוב במידה בה נשתף פעולה. מחקר המדגים זאת: לפני שנבדקים גברים השתתפו בדילמת האסירים הם הוטרמו באופן תת-סיפי עם אחת משתי סדרות מילים: מילים עוינות או מילים ניטראליות. נמצא שבקרב אלו שנחשפו למילים עוינות 84% בחרו בעריקה לעומת 55% בקרב אלו שנחשפו למילים ניטראליות. מחקר זה מספק סיבה לדאגה לגבי סוגי הגירויים שאנו בד"כ נחשפים אליהם – התחרותיות והאגרסיביות אליה אנו נחשפים במדיה עשויות לעודד חברה תחרותית יותר.

שיתוף פעולה ב-Wall Street וב-Main Street

על סמך הממצאים הנ"ל ניתן לצפות שהאופן בו אנו מתייגים סיטואציות שונות ישפיע על המידה בה נשתף פעולה – אם נאמין שרוב האנשים הינם תחרותיים ודואגים לאינטרסים של עצמם, ניטה יותר להתנהג באופן תחרותי.

מחקר המדגים זאת: במחקר של דילמת האסירים, הנסיינים נתנו אחד משני שמות למשחק – "משחק וול-סטריט" או "משחק קהילתי" ונמצא שאלו ששיחקו ב"משחק הקהילתי" שיתפו פעולה בסיבוב הראשון פי שניים מאלו ששיחקו ב"משחק וול-סטריט" והבדלים אלו נשמרו לכל אורך המשחקים. השם "משחק וול-סטריט" גרם לנבדקים לאמץ השקפה של הגדלת רווחים בעוד השם "משחק קהילתי" גרם לנבדקים לנטות לרווח משותף מקסימלי.

תחרות מולידה תחרות

הממצאים שקיבלנו עד כה מובילים לציפיה שאנשים מסוימים יטו באופן כרוני לפרש סיטואציות כהזדמנויות לתחרות ולא לשיתוף פעולה. אחד המחקרים (Kelly and Stahelski) שהשתמש בדילמת האסירים בדק השערה זו בנוסף להשערה שאנשים תחרותיים יוצרים יותר אינטראקציות תחרותיות וכתוצאה מכך מבנים את העמיתים שלהם כתחרותיים, מה שמצדיק בחזרה את התנהגותם התחרותית.

לנבדקים הראו את המשחק ואת מטריצת התשלומים והם נשאלו האם לדעתם המטרה היא לנצח את האחר או להגדיל כמה שיותר את הרווח המשותף. לאחר מכן, על פי תשובות הנבדקים, ציוותו בין כל סוגי השילובים האפשריים (תחרותיים ומשתפי פעולה). הריצו את דילמת האסיר מספר פעמים, ולאחר מספר סיבובים הנבדקים נתבקשו לשפוט האם השותפים שלהם הינם תחרותיים או משתפי פעולה.

ראשית, אנשים תחרותיים גרמו לכולם, כולל למשתפי הפעולה, להיות יותר תחרותיים מכפי שהם היו בהתחלה (אם השותף שלך תחרותי ודואג לעצמו על חשבונך אתה נוטה להיות יותר תחרותי בעצמך). בנוסף, בעוד שמשתפי הפעולה היו די מדויקים בהערכותיהם לגבי מי משתף פעולה ומי תחרותי, תחרותיים נטו באופן מוטעה לראות בכולם כתחרותיים.

מחקר זה מראה באיזו קלות תחרות יכולה להתפשט. היא מעוררת תחרותיות אצל אחרים, ומעודדת תפיסות שמצדיקות תחרותיות. התחרותיות עם כך היא תפוח רקוב, שמרקיב את כל הארגז, ובמקרים כמו דילמת האסירים תחרותיות מקטינה את הרווחים המושגים על ידי כולם.

כישלון בתפיסה של מכנה משותף לשיתוף פעולה

האם ניתן להכליל את הממצא שציפיות לתחרותיות מגבירות תחרותיות, כפי שנמצא בדילמת האסירים, לקונפליקטים אידיאולוגיים בעולם? נראה שכן. מחוץ למעבדה אנו מבנים בקלות את המתחרים שלנו כאויבים ומפספסים הזדמנויות להסכמה ושיתוף פעולה.

קיימים היבטים רבים לנטיה של מתחרים אידיאולוגיים לתפוס אחד את השני כאויבים. אנשים נוטים לראות את קבוצתם כמוסרית, טובה, מונעת על ידי עקרונות והגיונית ואת הקבוצה השניה כבלתי מוסרית ומונעת על ידי עקרונות מוזרים, מסוכנים או פוליטיים. בנוסף, אנשים נוטים לראות את האינטרסים הכללים יותר של האחר כעוינים ובלתי-אתיים. לנטיות ההבניה האלו יש מספר השלכות מצערות, שמגבירות קונפליקטים חברתיים.

ראשית, אנשים לעתים קרובות מתעלמים מתחומי הסכמה עם המתחרים האידיאולוגיים שלהם. מחקרים המדגימים זאת בדקו עמדות של צדדים מנוגדים בנושאי הפלה, אפליה מתקנת וכו'. לדוג', בתחום ההפלה, הנבדקים נתבקשו לציין מתי לדעתם החיים מתחילים, מהו יחס ההפלות שנערכות מסיבות בריאות מתוך סך כל ההפלות ומהן ההשלכות של הוצאת ההפלות מחוץ לחוק. בנוסף, הנבדקים נתבקשו להעריך את העמדות של הצד השני. כך ניתן היה לבחון את ההבדל בין העמדות האמיתיות של הצד השני לעמדות הנתפסות על ידי היריבים.

נמצא שהצדדים השונים אכן לא הסכימו על נושאים בסיסיים הקשורים לקונפליקט, אך הם ביצעו הערכת יתר להבדלים הללו. נטיה דומה מתגלה גם במחקרים של משא ומתן – הצדדים השונים מבצעים הערכת חסר למכנה המשותף בעמדות וההעדפות שלהם, ונוטים להתפשר על תוצאות שהינן פחות רצויות מאחרות אפשריות.

בשל הנטיה להבנות את המתחרים כקיצוניים, סביר שנהיה חשדנים בנוגע להצעות והויתורים של הצד השני ונראה בהם כבלתי כנים, ופחות משתפי פעולה ממה שנראה על פני השטח. נטייה זו מכונה פיחות תגובתי (Reactive Devaluation) – אטרקטיביות מופחתת של ההצעות של הצד השני, רק בגלל שהצד השני הציע אותן.

מחקר המדגים זאת: בחנו את המתח בין סטודנטים לבין הנהלת האוניברסיטה בנוגע להשקעות בחברות בדרום-אפריקה בשנות ה-80'. לאור האפליה נגד שחורים בדרום אפריקה באותה התקופה, סטודנטים רבים דרשו שהאוניברסיטאות ימכרו את ההשקעות שלהם בחברות דרום-אפריקאיות.

לאור התגובות, מנהלי אוניברסיטת סטנפורד שקלו ואף רצו לאמץ תכנית של החזרה חלקית של ההשקעות בחברות דרום-אפריקאיות שאינן עומדות בסטנדרטים מסוימים. החוקרים בדקו את הערכת הסטודנטים לגבי הצעה זו לפני ואחרי שהנהלת האוניברסיטה הציעה אותה. הממצאים מעידים על נטיה לפיחות תגובתי: לפני שהאוניברסיטה הציעה את ההצעה, הסטודנטים ראו בה מהלך חיובי, בייחוד בהשוואה לאלטרנטיבה אחרת. אך לאחר ההצעה, הסטודנטים העריכו אותה פחות.

אם כן, הלקח מכך הינו הסכנה של תהליכי ההבניה הפועלים במצבי קונפליקט חברתי. כשאנו ניגשים לאינטראקציה עם חשיבה תחרותית אנו נוטים יותר להתחרות על חשבון עצמנו ואחרים, לבצע סטריאוטיפים לאחרים כבלתי-מוסריים, קיצוניים ועוינים. פעמים רבות אנו מבצעים הערכת חסר למכנה המשותף שלנו עם אחרים ולסיכוי לשיתוף פעולה.

עם זאת, למרבה המזל, פרדיגמת האסירים מצביעה גם על עקרונות ספציפיים ההופכים שיתוף פעולה לסביר יותר.

Tit-For-Tat ומרכיבי שיתוף הפעולה

נבחן את העקרונות שמסייעים לשיתוף פעולה באמצעות מחקר שערך Robert Axelrod. Axelrod ערך תחרות בה נבדקים (אקדמאים, מתמטיקאים נושאי פרסים, האקרים) התבקשו להגיש תוכנת מחשב שתקבע איזו החלטה יש לקבל בדילמת האסירים על סמך מה שאירע בסיבוב הקודם.

בתחרות הראשונה הוגשו 14 תוכנות שונות. כל תוכנה שיחקה 200 סיבובים עם התוכנות האחרות והתוכנה שהגיעה לניקוד הרב ביותר הייתה אסטרטגיית Tit-for-Tat – אסטרטגיה בה האדם תמיד משתף פעולה עם האחר בסיבוב הראשון, ולאחר מכן מחקה את פעולת האחר בסיבוב האחרון (עריקה←עריקה, שיתוף פעולה←שיתוף פעולה). בתחרות השניה הוגשו 62 אסטרטגיות שניסו לנצח את ה- Tit for Tat, אך היא ניצחה שוב. יש לציין כי האסטרטגיה לא ניצחה את כל שאר האסטרטגיות בכל סיבוב וסיבוב, אלא רק באופן כללי.

האסטרטגיה מבוססת על עקרונות שלכולנו מומלץ לקיים בחיי היומיום שלנו ו-5 גורמים הופכים אותה למשכנעת במיוחד:

  1. היא שיתופית – היא מעודדת פעולות הדדיות תומכות לקראת מטרה משותפת.
  2. היא אינה קנאית – ניתן להצליח מבלי לפנות להתנהגות תחרותית.
  3. היא אינה ניתנת לניצול – היא אינה פרו-חברתית בצורה עיוורת.
  4. היא סלחנית – היא מוכנה לשתף לאחר הפעולה השיתופית הראשונה של השותף, גם לאחר עריקות רבות ותחרותיות.
  5. היא קלה "לקריאה" – האחר מבין במהרה את האסטרטגיה בה האדם נוקט.

 

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: