תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי של ליאון פסטינגר (1957) היא אחת התיאוריות המשפיעות ביותר בתחום הפסיכולוגיה החברתית. בדומה להיידר, פסטינגר טען שאנשים שואפים לאיזון בין עמדותיהם, רגשותיהם ופעולותיהם. עם זאת, הוא הרחיב את ההבנה של התהליך כאשר טען שחוסר עקביות בין קוגניציות (מחשבות, רגשות או התנהגויות) יוצר מתח פסיכולוגי לא נעים (דיסוננס), שמוביל את האדם לנקוט פעולות להקטנת הפער ולשיקום העקביות הפנימית.
מנגנוני הפחתת הדיסוננס
לפי פסטינגר, אנשים מפחיתים דיסוננס על ידי שינוי אחת או יותר מהקוגניציות המתנגשות. לדוגמה, אדם המעשן ויודע שעישון מזיק לבריאותו עשוי להתמודד עם הדיסוננס על ידי הפחתת חשיבות הסכנה ("לא כולם שחולים בסרטן עישנו") או על ידי שינוי התנהגותו (הפסקת עישון). עיקרון זה היה מוסכם על החוקרים שבאו אחריו, אך בהמשך התעוררה מחלוקת סביב ההגדרה המדויקת של חוסר עקביות.
בעוד שלפי פסטינגר חוסר עקביות נוצר כאשר שתי קוגניציות סותרות זו את זו (למשל, אהדת עמותה מסוימת לצד תרומה גבוהה דווקא לעמותה מתחרה), מחקרים מאוחרים הראו שההגדרה אינה תמיד ישימה. ראשית, קשה לעיתים להגדיר מהו ה"היפך" של קוגניציה מסוימת. שנית, המודל המקורי ניבא רמות דיסוננס גבוהות יותר ממה שאנשים חווים בפועל. למשל, אדם שטוען שאינו אוהב מסיבות הפתעה אך נהנה ממסיבה שנערכה לכבודו, לא בהכרח יחווה דיסוננס משמעותי.
עם זאת, התיאוריה נותרה רלוונטית, ומחקרים מאוחרים המשיכו להעמיק בהבנת התהליכים הכרוכים בחוויית דיסוננס ובהפחתתו.
מה זה דיסוננס קוגניטיבי
דיסוננס קוגניטיבי בקבלת החלטות
כל החלטה קשה טומנת בחובה דיסוננס, שכן כל בחירה כוללת יתרונות לצד ויתור על חלופות עם מאפיינים רצויים. למשל, אדם שעובר להתגורר בלוס אנג'לס בשל מזג האוויר הנוח עשוי לחוות דיסוננס בשל זיהום האוויר ופקקי התנועה. כדי להפחית את הדיסוננס, הוא יטה להצדיק את ההחלטה ("הערפל הוא לא זיהום אלא תופעה אקלימית").
מחקר מרכזי: מהמרים במרוץ סוסים
במחקר קלאסי, חוקרים ראיינו מהמרים במרוצי סוסים – חלקם רגע לפני ההימור וחלקם מיד אחריו. ההשערה הייתה שאחרי ההימור, המהמרים יפחיתו את הדיסוננס שקשור לאי-הוודאות שלהם בכך שיגדילו את אמונם בבחירתם. ואכן, נמצא כי מהמרים שרואיינו לפני ההימור דירגו את סיכויי הסוס שלהם כ"ממוצעים", בעוד שאלה שכבר הימרו דירגו את הסיכויים כ"טובים". תופעה זו נצפתה גם בבחירות פוליטיות – אנשים נוטים להפחית את הדיסוננס על ידי הגברת הביטחון בבחירתם לאחר קבלתה.
האם הדיסוננס מופיע רק לאחר קבלת החלטה?
פסטינגר טען שתהליכי הפחתת דיסוננס מופיעים רק לאחר החלטה בלתי הפיכה, אך מחקרים מאוחרים מצאו כי רציונליזציה מתרחשת גם לפני קבלת ההחלטה.
למשל, כאשר אדם מתלבט בין שתי מסעדות, הוא עשוי לעוות מידע כך שיתמוך בבחירתו הראשונית. חובב אוכל צרפתי יראה במסעדה קטנה יתרון ("האווירה אינטימית"), בעוד שחובב אוכל תאילנדי יראה זאת כחיסרון ("כולם ישמעו אותנו"). כלומר, כבר בשלבי ההתלבטות אנשים נוטים לעוות את תפיסת המציאות כדי להקטין את חוסר ההלימה בין רצונותיהם לבין המידע החיצוני.
לסיכום, תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי של פסטינגר מספקת מסגרת להבנת הדרך שבה בני אדם מתמודדים עם סתירות בין אמונותיהם והתנהגותם. בעוד שמחקרים מאוחרים הראו כי תהליכי רציונליזציה מתרחשים גם לפני קבלת החלטה ולא רק אחריה, עיקרון הדיסוננס נותר אחד ההסברים המרכזיים לפער שבין חשיבה, רגש והתנהגות.
ראו גם: דוגמאות לדיסוננס קוגניטיבי
