היסטוריה פוליטית של זמננו: היהודים והפשיזם האיטלקי
בהתחלה הדרך של איטליה כמדינה פשיסטית היחסים בין היהודים באיטליה והמשטר הפשיסטי של מוסוליני היו בסדר. היהודים הצטרפו לפשיזם בצורה בהתאם למעמדם בחברה האיטלקית וביחס ישיר לו: מכיוון שרובם היו בני המעמד הבינוני-גובה, הצטרפו בצורה יחסית מסיבית לפשיזם, והיו אישים יהודים חשובים בפשיזם האיטלקי.
היה אף קשר בין הפשיסטים לבין הציונות. היהודים עברו מן ירח דבש די ארוך עם הפשיזם האיטלקי בשנותיו הראשונות. כמובן שהיו גם מתנגדים לפשיזם מקרב יהודי איטליה, בעיקר קומוניסטים. ההתנגדות לפשיזם לא הייתה בגלל שהם היו יהודים אלא בגלל השתייכותם האידיאולוגית לזרמי הסוציאליזם והקומוניזם שהתנגדו לפשיזם באיטליה.
המצב הסביר בין היהודים לבין המשטר הפשיסטי באיטליה נמשך עד שנת 38, אז מאוד מהר היה מניפסט מדעי של הגזע, ומאוחר יותר חוקי גזע איטלקים, שהיו במובן מוסים גרסה מסוימת, איטלקית, של חוקי נירנברג הגרמנים. אחד הדברים הכלולים בחוקי הגזע הגרמנים והאיטלקים גם יחד הוא זכות למכור רכוש ולהגר ליהודים בעלי זכויות ממלחמת העולם הראשונה. היה גם באיטליה כך, אלא שבגרמניה נתנו צלבי ברזל רק למי שהצטיין בלחימה במלחמת העולם הראשונה; באיטליה, לכל מי שהשתתף בלוחמה ב-18. כלומר היו יותר הקלות.
מה שקרה ליהודים לקראת מלחמת העולם השנייה – הוצאו מהחברה האיטלקית. היהודים באיטליה הפשיסטית לא היו רשאים להשתתף במקצועות חופשיים; היהודים באיטליה גם לא הורשו להיות חברים במפלגה הפשיסטית של מוסוליני ועוד הגבלות דומות הוטלו עליהם. חלק מהם הוכרחו לעבודות כפייה אך אפשר היה להביא פתק מהרופא. אך בכל זאת מצבם של היהודים באיטליה הפשיסטית היה שונה מאוד ממה שהיה בגרמניה באותו זמן.
מה שכן היה – הפשיסטים הכינו רשימות לפי הדת, שהיו במשרד הפנים האיטלקי. כאשר ב-43 הגרמנים כבשו את איטליה, הם השתמשו בהן בכדי לאסוף את יהדות איטליה ויצאה לדרך השואה באיטליה. מעבר לכך, הפגיעה הגדולה ביותר בציבור היהודי באיטליה היא הדה-לגיטימציה של קבוצה גדולה שבאמת רצתה להיות חלק מהחברה האיטלקית, גם כשהייתה פשיסטית.
