האש אצל הראקליטוס משמשת כאנלוגיה המסמלת את הלוגוס, העיקרון המהווה והמניע של הממשות. האש מבטאת את התנועה וההשתנות המתמדת של הדברים והניגוד בניהם שמגדיר אותם, כוח הרס ובנייה שמכלה ויוצר כל העת. הראקליטוס מתאר את הדברים דרך הניגודיות (העמק מוגדר דרך ניגודו להר, חם מנוגד לקר) וטוען כי ביטויה הדינמי (בדרך של מאבק) של הניגודיות הוא שינוי ותנועה. שינוי ותנועה אלו מומשלים לאש שהיא תהליך דינמי המקביל להתהוותם המתמדת של הדברים. כך האש איננה החומר המרכיב את העולם אלא העיקרון המניע אותו.
פרשנות אחרת של הראקליטוס היא שבחירתו באש דומה למשמעות המילטית של היסוד האחד ממנו עשוי הכל (כמו מים אצל תאלס או אוויר אצל אנאקסימניס), אך פרשנות זו אינה סבירה נוכח התנגדותו של הראקליטוס למוניזם המילטי שאינו מאפשר ריבוי ותנועה. מאידך לא ברור לגמרי כי הראקליטוס משתמש באש שימוש מטאפורי גרידא (ראה למשל פרגמנט 30: "סדר עולם זה… היה תמיד והווה תמיד אש חיה תמיד" וכן פרגמנט 31). דרך ביניים היא אולי להבין את האש דרך משל הזהב (פרגמנט 90), שהאש היא לממשות כזהב למסחר, דהיינו העיקרון או הכלי המניע אותו ומאפשר את קיומו אך אינו הוא עצמו (הזהב שונה מהסחורות).
