-האטומיסטים (ליוקיפוס ודימוקריטוס, במידה מסוימת גם אפיקורוס) ממשיכים את דרכם של האיליאטים והפלורליסטים עם הסתייגויות מסוימות ופיתוחים.
-האטומיסטים מכירים בריק כחלל שבין אטומים שונים (אטום-בלתי ניתן לחלוקה), ישנם אינסוף אטומים הנבדלים בצורה, סדר, מצב וגודל. האטומיסטים מכירים בקיום של ה"שאיננו" והוא הריק הנמצא בין האטומים ומאפשר למעשה תנועה (התנגשות של האטומים), התנועה אינה מונעת בידי כוח כלשהו כמו אצל הפלורליסטים.
-האטומים מקבלים את מאפיין ה"שהווה" של פרמינדיס, דהיינו נצחיים וללא התהוות או כליון, אלא שכנגדם מתווספת הכרה בריק.
– ישנה הבחנה בין האמת לבין מה שמקובל, תחושה חושית אינה תכונה של המושא אלא תוצאה של מפגש האטומים המסוימים של המושא עם האטומים של החושים (אף הנפש עשויה אטומים). אין הבדל מהותי בין מחשבה לתחושה, הכל תוצר של תנועת האטומים.
-לדידם אין הבדלים איכותיים בין הדברים אלא רק הבדלים כמותיים וגיאומטריים של האטומים.
