ההגות הציונית לדורותיה: רנ"ק

ההגות הציונית לדורותיה

שני הוגים: רנ"ק וצבי גרץ – הקדמה

רנ"ק וצבי גרץ אינם ציוניים, ואינם מבשרי ציונות.
קבוצות אליטה אינטליגנטיות: השורשים החברתיים של התנועות הלאומיות-חברתיות באירופה: האינטליגנציה (סופרים, מורים, אקדמאים וכו') – קבוצות עם זיקה לשפה ורעיונות. לא היו אלו העשירים דווקא, גם לא האיכרים וכו'.
עד תחילת המאה ה-19, השכבות המובילות בציבור היהודים הם הרבנים (למרות שבראש הקהילה עמדו פרנסים). במאה ה-19 היו אלו אחרים.

רנ"ק: רבי נחמן קרוכמל – הקדמה והספר

רנ"ק הוא רב אורתודוכסי. יהודי אורתודוכסי הבטוח שתורת ה' היא האמת האבסולוטית.
פילוסוף
כתב עברית משכילית רבנית
התפרסם ב-1850 לאחר מותו ונקרא: "מורה נבוכי הזמן" (עם זיקה לרמב"ם).
הרמב"ם: שילוב בין האמונה היהודית לבין האסכולות הפילוסופיות שהיו מקובלות בעולם המוסלמי (אריסטו) => אחת השאלות הגדולות הייתה האם ניתן לשלב בין דת נגלית לבין פילוסופיה. (במובן הזה, אקווינס ניסה לעשות את אותו הדבר).
המשמעות שמאחורי השם: ניסיון לשלב בין האמונה היהודית לבין הפילוסופיה של המאה ה-19 (דקארט, שפינוזה, הגל).

רנ"ק כמושפע מהגל:

הגל: המשמעותי ביותר במאה ה-19 => ממנו יצאו תורות לאומיות, המרקסיזם, תורות ליברליות, הכל.
רנ"ק חי בפולין, קרא פילוסופיה גרמנית. הכיר טוב את הגל.
הרעיון המרכזי בהגותו של הגל שמשפיע על רנ"ק: אם נתבונן בהיסטוריה יש לה תבנית ותכלית ברורה המובילה (לפי הגל) לתודעת החירות האנושית. כל שלב בהיסטוריה מקדם אותנו לקראת תודעת החירות.
חלוקה לשלוש "עולמות"/"תקופות" וכמות האנשים החופשיים בהם:

– העולם המזרחי (מצרים, בבל) – רק 1 חופשי, המלך.

– העולם הקלאסי (יוון, רומא) – יש דמוקרטיה אך היא אינה לכולם, אחדים חופשיים.

– העולם הגרמאני (נוצרי, אירופה מאז ימי הביניים): גרמניה, איטליה, צרפת, ארצות השפלה, ספרד ואנגליה. שילוב בין התיאולוגיה הנוצרית (כל אדם, לא רק עם ישראל, מסוגל לזכות בחסד האל ולהיגאל) לבין הגישות האתניות הגארמניות– בעולם הגרמאני נוצרי, כולם יכולים להיות חופשיים.

"רוח העם": כל אחד מהעמים (שפה, תרבות, וכו') תורם את תרומתו המשמעותית לתרבות העולמית. ולאחר שהוא מספיג את תרומתו, הוא נעלם. הדיאלקטיקה: דבר שמתממש גם כלה.

– העולם המזרחי:

– העולם הקלאסי: הביא את הפילוסופיה, את המשפט הבין לאומי וכו'.

– העולם הגרמאני:

אחרי שהם הביאו את מה שהביאו סיימו את תפקידם ההיסטורי.

היהודים: על פי הגל הביאו את תרומתם לעולם: המונותיאיזם
· כל העמים אחרי שהם תרמו את תרומתם אכן נעלמו. אבל יהודים, שמילאו לכאורה כבר את תפקידם בהיסטוריה, ממשיכים להתקיים.
לנוצרים אין בעיה עם קיום היהודים: הם עדיין לא קיבלו את המשיח, ולכן הם בשולי החברה וסובלים. עניין של זמן עד שהם יקבלו את המשיח.
· אנקדוטה: נוצרים אדוקים מאוד (אוונגליסטים) הם תומכי ישראל: הם מאמינים שיום אחד כל היהודים יקבלו את ישו ואז תהיה ישועה לעולם.
אבל: אם נביט על היהודים מנקודת המבט של הגל (ולא של הנוצרים) לא ברור איך היהודים לא קצו מהעולם. הגל לא משיב על התמיה הזו.

רנ"ק – מושפע מהרדר:

הרדר: מהראשונים שפיתחו שפה ותרבות לכל עם
שלושה שלבים לכל עם בהיסטוריה:

– צמיחה

– פאר

– דעיכה והעלמות.

לפי רנ"ק: כך גם אצל היהודים.

רנ"ק – התזה

לכל אחת מהאומות יש תרבות (דת, פילוסופיה, תרבות וכו') => קרוכמל נותן איפיון לדת במאה ה-19: לכל דת יש אמונה ברוחני. כל דת, אפילו הפראית ביותר, אפילו הפגאנית ביותר, יש בה יסוד של אמונה באלוהות. בדתות הפרימיטיביות היסוד הוא עדיין לא מפותח (לדוג' ייחסו הברק לאל), ובדתות היותר מפותחות היסוד הולך ומתווצר.
רנ"ק מושפע מעקרונות ההשכלה: פעם ראשונה, שיש תפיסה אוניברסאלית המכילה כבוד והערכה גם מהצורות הפרימיטיביות ביותר של דת.
מה שונה אצל היהודים – סינתזה מתוך הגל:

– השיא של ההיסטוריה אצל הגל היא האבסולוט ספיריט.

– קרוכמל על הדת היהודית: היא מופשטת, היא אינה קשורה בחומר ובגשמי, היא כולה אידאה => ולכן היא כבר השיא. בכל האומות אולי יום אחד זה יגיע לשם, אבל אצל היהודים הם כבר שם. ההתאמה של היהודים להיסטוריה זהה לרוח האבסולטית.

– מה שעל פי הגל צריך להגיע בסוף ההיסטוריה, אצל היהודים הוא כבר כאן: רוחני, מוחלט ונצחי מאז ומתמיד.

· איך מתבטא כל עקרון של הרדר בעמים:
עקרון לינארי: "מועד צמיחה וגידול" => "מועד העוז והמפעל" => "מועד ההיתוך והכיליון".
אצל היהודים יש ספירלה: "מועד צמיחה וגידול" => "מועד העוז והמפעל" => "מועד ההיתוך והכיליון". => ושוב מהתחלה. יש התחדשות מתמדת של ה"אומה היהודית".
· פריודיזציה של ההיסטוריה היהודית:

– הסוף בגלות בבל.

– בית שני: עזרה ונחמיה, מלכות החשמונאים, חורבן בית שני.

– ואז שוב: המשנה והתלמוד וכו'.

היהודים הם נצחיים: הם נושאים בחובם את כל מה שהעמים האחרים רוצים להגיע אליהם. התוכן של העם היהודי הוא נצחי.
היהודים הם "עם עולם": הם במובן הזה עם אוניברסאלי. כל העמים כשהם יוצאים לגלות הם נעלמים. היהודים כשיצאו לגלות, שורדים.
בפועל, הופך את הגל על ראשו: הוא לוקח תפיסה מאוד הגליאנית על כל העמים. הטלוס של ההיסטוריה ההגליאנית כבר קיים אצל היהודים. היהודים "מחוץ למשחק".
רנ"ק והציונות: בפועל, הוא אינו מדבר על שיבת היהודים לארצם. להפך, הוא טוען שהם עם עולם שישרדו תמיד.
הניסיון להיסטוריזציה של עם ישראל הוא ניסיון מודרני:

– יהודים דתיים היום לא חושבים כך. אבל יהודים בתקופת רנ"ק אחד הדברים שלא עניינו אותם הייתה ההיסטוריה. עניינו אותם המצוות והגאולה. היהודי האורתודוכסי לא חיפש את ההיסטוריה. הנרטיב ההיסטורי לא קיים, אלא בהקשר גאולי. את ספרי נביאים קוראים מתוך ההפטרה => לא על פי סדר היסטורי-כרונולוגי. רק מתוך עיניים של הקדושה.

– היסטוריזציה שמייחסת את האומה היהודית ביחס לשאר העמים.

המשמעות:

אין דחייה של ההיסטוריה והפילוסופיה הכללית. להפך.
הפרויקט של האמונה היהודית, יש לו משמעות אוניברסאלית מעבר לתחום המוגבל של העם היהודי.
הנושא ההיסטורי: פריצת דרך.
השוואה למנדלסון: מתייחס ליהדות כדת. מנדלסון מציג את היהדות כדת כמו כל הדתות => אנחנו כמוכם. רנ"ק: אתם, אם ילך לכם, אתם תגיעו להיות מה שאנחנו היום.